הסרט "פאטי קייקס": הגברת המלאה שרה
“פאטי קייקס” מגולל בפעם האלף סיפור של הצלחה נגד כל הסיכויים, אבל בחן ובהתלהבות שיגרמו לכם להתאהב
הקולנוע תמיד גרם לנו להאמין בחלומות גדולים ובכך שהכל אפשרי, ונתן תקווה שאין דבר שהוא מחוץ להישג ידנו. זאת אולי אחת הסיבות לכך שאנחנו יכולים לצפות שוב ושוב בסיפורים על הצלחה נגד כל הסיכויים. "פאטי קייקס", דרמה אמריקאית שנחשפה לראשונה לקהל בפסטיבל סאנדנס ומאז קצרה שבחים בעשרות פסטיבלים, מקאן ועד ירושלים - הוא בדיוק סרט כזה.
במרכז הסרט עומדת פאטי, צעירה שחיה בניו ג'רזי האפורה עם אמהּ ועם סבתה המרותקת לכיסא גלגלים. פאטי עובדת בעבודות מבאסות וחולמת להיות ראפרית מפורסמת. יש לה כישרון ויש לה מוטיבציה - אבל מי ייתן הזדמנות לבחורה לבנה שלא עונה להגדרות היופי של תוכניות הטלוויזיה?
את ההמשך אתם ודאי יכולים להשלים לבד, אבל האמת היא שזה לא גורע דבר מההנאה. "פאטי קייקס" אמנם הולך בתלמים חרושים, מ"מצחיקונת" ועד "8 מייל", אבל הוא עושה זאת בחן ובהתלהבות מידבקת, עד שכמעט בלתי אפשרי שלא להתאהב בו.
זה מתחיל במשחק. לתפקיד פאטי נבחרה דניאל מקדונלד, שחקנית לא מוכרת, שאם לשפוט על פי הסרט הזה מחכה לה קריירה נפלאה. לא רק שהיא מקסימה ובעלת יכולות ראפ משובחות, היא גם מחזיקה את הסרט על כתפיה בגאון ומעצבת דמות מנצחת.
את האם, אשה שמסרבת לוותר על חלומותיה ובה בעת מפקפקת בהצלחת בתה, מגלמת ברידג'ט אוורט, שמרשה לפגיעות שלה לבצבץ לרגעים מבעד להבעת פניה הקשוחה. הסבתא הקשישה היא לא אחרת מקאתי מוריארטי, שחרף הזמן שחלף עדיין מעלה בזיכרון את האשה החזקה והכריזמטית שגילמה בהופעת הבכורה הנפלאה שלה ב"השור הזועם". גם את הגברים בסרט, מאמודו אתי וסידהארט דננג'יי, יהיה קשה לשכוח.
ההנאה נמשכת במוזיקה שכתב והלחין הבמאי ג'רמי ג'ספר, שזהו סרט הביכורים שלו. הפסקול הזה מעניק לסרטו קצב נהדר, שמגיע לשיא בסצנת תחרות הכישרונות הצעירים לקראת סוף הסרט - מהרגעים המרגשים שראינו בזמן האחרון.
אי אפשר להתעלם גם מהבחירה המשמחת בגיבורה שלא נראית כמו עוד כוכבת בלונדינית של סדרות נעורים. עם זאת, עדיין אפשר לתהות על התקינות הפוליטית של סרט ראפ שבו הדמות הראשית היא דווקא לבנה, ודמויות בעלות גוני עור אחרים מנגנות כינור שני. "פאטי קייקס" לא חף מבעיות, והוא לא הסרט המקורי ביותר של השנה, אבל בסופו של דבר הוא מרגש ומהנה, כך שהכל נסלח.