"תמיד ציירתי, אבל לא חתמתי 'טופול' כדי לא לערבב בין העולמות"

"זאת הפעם הראשונה שאני מציג רישומים של עצמי לקראת תפקיד", מספר טופול ומסביר: "כשאני עובד על תפקיד, אני בדרך כלל מצייר אותו כדי להבין מה אני רוצה להראות ואיך אני רוצה להיראות. בתערוכה ישנם שמונה רישומים של דמויות שהתכוננתי אליהן, אחד מהם הוא מההצגה 'רשומון' שעלתה בתיאטרון חיפה בתקופה שכולם הכירו אותי מ'בצל ירוק', 'סלאח שבתי' ו'ארבינקא', וזה היה תפקיד אחר. חשבתי מה אני עושה כשאני עולה לבמה כדי להילחם בטייפקאסט שלי, אז הייתי מצייר ועושה את זה". 

דיוקנאות (מימין) של שייקה אופיר, חיים טופול בתפקיד גלילאו ואפרת בן צור צילומים: ראובן כהן

כדי להמחיש בדיוק למה הוא מתכוון, טופול שולף מהמדף פסל שפיסל בעצמו לקראת תפקידו בסרט "גלילאו" בשנות השבעים, שבו גילם את הדמות בארבעה גילים שונים על פני 40 שנה. "ניסיתי להימנע מישיבה של ארבע שעות בחדר האיפור, ואז עליתי על זה שאני אשחק עם קו השיער שלי ופיסלתי את זה. הבמאי קיבל את זה וחשב שזה רעיון נהדר".

מסתחבק עם סלבדור דאלי ודוד בן גוריון

טופול (82) כבש כל פסגה אפשרית בקריירת המשחק הבינלאומית שלו. הוא החל דרכו בלהקת הנח"ל ממנה המשיך ל"בצל ירוק" וכיכב בסרט "סלאח שבתי" של קישון שהופץ גם בארה"ב, ושעליו גרף את פרס גלובוס הזהב. המקפצה המשמעותית בקריירה היתה ב־1966, אז נבחר לגלם את טוביה החולב ב"כנר על הגג" בלונדון ובהמשך בגרסה הקולנועית, שעליה שוב זכה בגלובוס הזהב ואף היה מועמד לאוסקר. בהמשך רצה ההפקה ברחבי העולם וטופול גילם את טוביה יותר מ־3,000 פעם. הוא כיכב גם בסרטים "פלאש גורדון" ו"לעיניך בלבד" מסדרת ג'יימס בונד.

לצד זאת גם הקריירה שלו כמאייר נמשכת כבר עשרות שנים, שבמהלכן אייר עשרות ספרים, ובהם של הנסיך פיליפ, חיים יבין ורחבעם זאבי וכן ספר על לוחמי הפלמ"ח שחלקם נפלו בקרבות ("זה אחד הדברים העצובים שעשיתי"). רישומיו התפרסמו גם בעיתונים ואפילו על בולים - אחד מהם שצייר בסדרת "טוביה החולב" זכה בפרס הבול היפה בעולם ב־2015, אותה שנה שבה הוענק לטופול פרס ישראל למפעל חיים ותרומה לחברה, בין השאר על הקמת "כפר נהר הירדן" לנופש לילדים חולים במחלות כרוניות וצרכים מיוחדים.

טופול (מימין) בימי "בצל ירוק" צילום: מאלבומו של יוסי אורג

טופול לא מוכר את ציוריו, אך במהלך השנים נתן במתנה אלפי ציורים, לדבריו. בסיום כל הפקה שבה שיחק העניק לכל אחד מאנשי הצוות פורטרט אישי, וביקש מהם לתרום לארגון וראייטי, שהוא נמנה עם מייסדיו ומשמש כשגריר בינלאומי שלו.

בסטודיו מונחים מאות הציורים שצייר ועל השולחן זרוק רישום של לא אחר מאשר סלבדור דאלי. "היינו חברים טובים", מספר טופול, "זה ציור מאחת הפעמים ששהיתי אצלו שלושה ימים בביתו, הוא צייר אותי ואני אותו".

בספריו מוצגים גם רישומיהם של מנהיגי ישראל, לרבות דוד בן גוריון. "ציירתי אותו יותר מפעם אחת, אהבתי אותו מאוד, והוא אותי. ב־1959 ו־1961 הייתי היועץ שלו לענייני הומור בבחירות ובצוות שהמציא את הסיסמה 'הגידו כן לזקן'.

"הוא היה מגיע לראות אותי בהצגות, וב'אנדורה', שבה גילמתי דמות של נאצי מרושע, פולה אשתו סירבה לגשת אליי מאחורי הקלעים בתום ההצגה בטענה שהיא 'לא הולכת לפאשיסט הנאצי הזה'".

טופול ידוע בעמדותיו הפוליטיות הימניות, אולם לדבריו הציעו לו בעבר יותר מפעם אחת להיכנס לפוליטיקה למפא"י, לרפ"י וגם לעבודה. "אלה היו זמנים אחרים", הוא אומר. "כשרפ"י קמה, חשבתי להיכנס עם בן גוריון ופרס, וברגע שהם נכנסו חזרה לממשלה, חוץ מבן גוריון, אמרתי שאני יותר לא מתעסק בפוליטיקה. בכלל, אין לי דעות טובות על פוליטיקה, זה בעיניי כל כך רחוק ממה שקורה בארץ באמת".

"אין לי אשליות. אני כבר לא עושה תוכניות ל־30 שנה"

על אף הרזומה הבינלאומי המרשים, הפעם האחרונה שבה טופול עלה על במת התיאטרון הישראלי היתה לפני 17 שנה ב"השטן במוסקבה" בתיאטרון גשר.

האם הפסיקו להגיע הצעות?

"אני מקבל הצעות כל הזמן, אבל כיום שחקן יכול להשתתף בשלוש הצגות במקביל, ולא נראה לי שאני יכול לעמוד בזה כי כשאני בהצגה, אני שקוע כל כולי בדמות".

יש תפקיד שלא תוכל לסרב לו?

"השאלה היא לא התפקיד, אלא אם משחקים אותו חמש פעמים בשבוע או לא. גם את 'כנר על הגג' הציעו לי ולא רציתי באופן הזה".

בינתיים הוא מסתפק בגיחות להצגות בחו"ל, ובימים אלה עסוק בכתיבת מחזה ותסריט העוסק באנשי המוסד.

פגישתנו נערכת ביום הלוויה של המפיק שמואל צמח שהיה חברו. בשנים האחרונות הוא מוצא עצמו מספיד לא מעט חברים. "כולם מתים. רוב החברים שלי היו מבוגרים ממני בעשר שנים בערך, אז כשזה קרה להם, זה נראה טבעי, אבל עכשיו כשאלו החבר'ה שלי או כאלה שצעירים ממני, זה מלחיץ. ההבנה מחלחלת לאט לאט ואין יותר אשליות, אתה יודע שיש לך עוד שש או שמונה שנים וזהו, כבר לא עושים תוכניות ל־30 שנה".