סדרת הטלוויזיה "מיינדהאנטר": רוצים עוד רוצחים
"מיינדהאנטר" היא סדרת מתח שקטה ואיטית ובכל זאת אי אפשר להפסיק לצפות בה
08:2423.10.17
מאז המפגש הבלתי נשכח של קלאריס סטרלינג וחניבעל לקטר ב”שתיקת הכבשים”, התאהב הקהל בסיפורים על רוצחים סדרתיים ואנשי החוק שיוצאים לצוד אותם, כמו גם במטען הפסיכולוגי והניסיון לפענח את המנגנונים הנפשיים המובילים את הרוצח.
אבל השימוש בכלים פסיכולוגיים כדי להקדים את הרצח הבא, שבימינו נתפס כדבר מובן מאליו, לא תמיד היה כזה. שילוב מדעי ההתנהגות בחקירת פשעים שוכלל על ידי האף.בי.איי רק בשנות השבעים, ולקח זמן רב להבין שזו הדרך לתפוס רוצחים סדרתיים, עוד לפני שבכלל קראו להם ככה. התהליך הזה תועד בספר “צייד התודעה: מבט אל יחידת העלית של האף.בי.איי לפשעים סדרתיים”, על חקירותיו של ג’ון דאגלס, הבלש ששימש להשראה לדמותו של ג’ון קרופורד ב”שתיקת הכבשים”. עכשיו הפך רב המכר לסדרה בת עשרה פרקים מאת התסריטאי ג’ו פנהאל והבמאי דיויד פינצ’ר, שמעבר לסרטים נפלאים כמו “מועדון קרב” ו”נעלמת”, אחראי על שתיים מפסגות סרטי הרוצחים הסדרתיים: “שבעה חטאים” ו”זודיאק”. התוצאה היא “מיינדהאנטר”, אחת הסדרות הטובות של העונה.
דיוויד פינצ'ר, יוצר הסדרה צילום: גטי אימג'ס את "מיינדהאנטר" יצר פינצ’ר עבור נטפליקס (אחרי שנדחתה על ידי HBO) אצלה ביים גם את “בית הקלפים”, שביססה את מעמדה של חברת הסטרימינג ככוח מרכזי בעולם הטלוויזיה. הסדרה מתרחשת ב־1977 ועוקבת אחר שני סוכני אף.בי.איי המנסים להגיע אל שורשי האלימות והשיגעון בנפש האדם על ידי ראיונות עם רוצחים, תוך שהם מיישמים את הממצאים על חקירות חדשות שנקרות בדרכם. זו לא סדרת בילוש קלאסית שנשענת על טוויסטים והפתעות, אלא כזו שבונה באיטיות את הדמויות המרכזיות ואת שיטת החקירה. היא מורכבת מהמון שיחות וסצנות שקטות, אבל פינצ’ר וצוות הבמאים המוכשר שעובד אתו מצליחים להפוך גם שיחה של שלושה אנשים מסביב לשולחן לרגע מורט עצבים. ככל שהסדרה מתקדמת, מתגלה לנו שהדגש העיקרי הוא על התהליך הנפשי שעובר הסוכן הצעיר הולדן פורד, ששיטת החקירה שהוא ממציא בעזרת הסוכן טנץ’ והפסיכולוגית וונדיקאר, גובה ממנו מחיר יקר.
הסדרה מתהדרת בליהוק פנומנלי, שלא רק שעומד בגבורה באתגר הקשה של מספר דמויות רב, אלא גם בוחר בפרצופים לא מוכרים שעוזרים לייצר אמינות רבה. השחקנים שנבחרו לשלושת התפקידים הראשיים היו הימור שהתברר כמוצלח מאוד. בתפקיד הולדן, ג’ונתן גרוף (גיי מוצהר, שבאופן מאוד לא אופייני מגלם פה דמות ראשית של סטרייט) נותן את הופעתו הטובה ביותר עד כה ומראה צדדים שטרם ראינו אצלו בסדרות כמו “לוקינג” ו”גלי”. לצדו אנה טורב (“פרינג’”) כווינדי קאר שבוראת דמות חזקה, והולט מקלאני הוותיק המגלם את טנץ’, מקבל לראשונה מקבל תפקיד ראשי משמעותי וגורם לנו להצטער שלא גילינו אותו עד כה. בעזרת עבודה מדהימה בתחומי הסאונד, הצילום והעריכה, “מיינדהאנטר” אמנם הולכת כנגד הציפיות, אבל אי אפשר להפסיק לצפות בה, כך שההמתנה לעונה הבאה היא כמעט בלתי נסבלת.
"מיינדהאנטר". שיחות עם רוצחים במטרה לרדת לשורשי האלימות והשיגעון צילום: איי פי 
