"ג'יימי אוליבר של עולם המחול" מגיע לשתי הופעות בישראל

"המחמאה הכי גדולה שקיבלתי היא שאני הג'יימי אוליבר של עולם המחול", אומר אריק גוטייה, המייסד והכוריאוגרף של גוטייה דאנס — תיאטרון מחול שטוטגרט. "הוא גורם לאנשים לרצות לבשל, ואני גורם לאנשים לרצות לרקוד או לראות מחול. אז אני רוצה שאנשים בישראל יידעו שג'יימי אוליבר של המחול מגיע לתל אביב”.

זה יקרה השבוע (20–16 באוקטובר) עם שתי הפקות שיתארחו בסוזן דלל ובבית האופרה. הראשונה היא ערב רפרטוארי עם שבע יצירות של הלהקה מאת הכוריאוגרפים נאצ'ודואטו, אלחננדרו סרוגו והישראלים איציק גלילי, נדב צלנר וכמובן גוטייה עצמו. "מופע אקלקטי כדי להראות את המגוון הרחב שלנו". הערב השני הוא "ניז'ינסקי", יצירתו של הכוריאוגרף מרקו גקה המבוססת על קורות חייו הסוערים ומחלת הנפש של אחד מגדולי הרקדנים במאה ה־20, ואצלב ניז'ינסקי. יצירתו של גקה נבחרה להפקת השנה בגרמניה וזיכתה אותו בפרס הכוריאוגרף הטוב ביותר ל־2016. "אני אוהב את היצירה כי היא מאוד רגשית גם בזכות המוזיקה של שופן שמלווה אותה, זה הרבה פעמים גורם לקהל ממש לבכות, זה טריפ. כל רקדן גבר רואה את עצמו בגיבורים של הריקוד: ברישניקוב, נורייב או ניז'ינסקי. הגברים האלה שינו את עולם המחול ושינו את הגישה שעל פיה הדבר הכי חשוב בריקוד אלה הבלרינות".

אריק גוטייה. "אני רוצה שהקהל יפגוש את כל הצדדים שבי" צילום: www.maks-richter.com

גוטייה (40) נולד בקנדה ובילדותו חלם להיות שחקן הוקי בנבחרת הקנדית, אלא שהחיים הובילו אותו למקום אחר. "בגיל תשע הוריי לקחו אותי לראות את המחזמר 'קאטס' ואחרי זה הבנתי שאני רוצה לרקוד ולשיר ולהיות על במה".

גוטייה למד ב־National ballet school בטורונטו והצטרף לבלט הלאומי של קנדה תחת ניהולו של ריד אנדרסון. מאוחר יותר עבר אנדרסון לנהל את להקת הבלט של שטוטגרט ולקח איתו את גוטייה, שהיה אז רק בן 18. "הבטחתי לאמא שלי שאני נוסע לשנתיים וזה נמשך עד היום". בגיל 30 ייסד להקה משלו.

מתוך המחול "ניז'ינסקי". "יצירה שגורמת לקהל לבכות" צילום: REGINA BROCKE

“הרגשתי שאני בשל לדרך עצמאית. מה שמשעשע הוא שכשהגעתי לשטוטגרט, בזתי למחול מודרני ורק רציתי להיות הנסיך בבלט הקלאסי. אחרי שנתיים באירופה גיליתי את העולם של המודרני, והיום אני אומר לעצמי 'מי הולך לראות בלט?'".

אף שגוטייה משתף פעולה עם כוריאוגרפים ישראלים בלהקתו, הוא מספר שחיכה עשר שנים לקבל הזמנה לבוא לתל אביב. "אני נרגש להגיע למדינה שהיא בפסגת המחול העולמי", הוא אומר.

גם בשנה הבאה יופיע בתל אביב במופע סולו שלו, "בליינד דייט" (שם זמני), שעליו הוא עובד עם הכוריאוגרף איציק גלילי. "אני בן 40 השנה ולא רוקד יותר בלהקה, לכן הסולו מאוד חשוב לי. אני חוזר לבמה כדי לומר לה שלום. זה מחול הפרידה שלי מהבמה, סוג של בליינד דייט עם הקהל: אני מיושב, ערני, אבא, בעל, מוזיקאי, רקדן, ואני רוצה שהקהל יפגוש את כל הצדדים שבי".

לרקוד בכל גיל

הפרישה, לטענתו, אינה בגלל הגיל. "אפשר לרקוד בכל גיל. הסיבה שאני פורש מריקוד היא כי אני רוצה לעשות דברים אחרים וליצור יותר כוריאוגרפיות. באפריל אני עומד ליצור בלט מקורי לבולשוי, דבר שלא הייתי יכול לעשות אם הייתי ממשיך לרקוד".

לצד קריירת המחול מתחזק גוטייה גם להקת רוק פעילה "אריק גוטייהבאנד" שהוא הסולן שלה. מה שהתחיל במחשבה לעבור לקריירה מוזיקלית נהפך לעיסוק צדדי. "היום אנחנו עושים את זה בשביל הכיף, אבל בהתחלה כמעט עזבתי את הריקוד ללונדון כדי להיות מוזיקאי. ברגע האחרון מנהל הלהקה שלי איפס אותי. הקמנו את הלהקה לפני 15 שנה, ויש לנו רפרטואר של שלוש שעות הופעה בלי הפסקה. אנחנו לא מופיעים לעתים קרובות, אבל כשזה קורה, יש לנו קהל של 300–400 אנשים שבאים ושרים איתנו. בשנים האחרונות כולנו נהפכנו להורים אז יש לנו גם פחות זמן להתאמן, אבל אנחנו לא מוותרים וממשיכים".

על השאלה האם הוא משתמש בכישרונו המוזיקלי כדי ליצור מוזיקה ללהקת המחול הוא עונה: "אלה שני עולמות שאני לא מערבב וכך אני חושב שעדיף. כמוזיקאי אני יכול להיות אריק אחר. הרבה אנשים אומרים שאני אפילו נראה אחרת כשאני עושה מוזיקה לעומת איך שאני רוקד או עושה כוריאוגרפיה. אני כמו זיקית שמחליפה צבעים".

ותודה למרצדס

אגב צבעים, גוטייה מקיים כבר ארבע שנים את פסטיבל Colors "שאליו אני מביא להקות מכל העולם". המימון לפסטיבל מגיע ממקום מפתיע: כבר כמה שנים שגוטייה משמש שגריר של המותג של מרצדס. החברה בוחרת אנשים מובילים מתחומי התרבות והספורט בגרמניה ואלה הופכים שגרירים שלהם. "בפועל הם נותנים לי ג'יפ מגניב שלהם, ונותנים חסות לפסטיבל ואני בתמורה נותן הרצאות ונותן לאנשים מוטיבציה להאמין בדרכם ולהתגבר על קשיים".