גיבור טראגי: השחקן שחי את הכאב

כשהגיע השחקן יורם טולדנו לחדר האודישנים של הסרט “געגוע”, הוא החליט להפתיע את הבמאי שבי גביזון. “אמרתי לו, תקשיב, אני נורא רוצה לעשות תפקיד אחר, לא את זה שבאתי להיבחן עליו. שבי הסכים ולאחר שקראתי, הוא אמר יאללה, בוא נלך על זה”.

“געגוע”, שהוקרן לאחרונה בפסטיבל ונציה וייצא לאקרנים בארץ בסוף השבוע, מביא את סיפורו של אריאל בלוך (שי אביבי) שחייו תופסים תפנית מטלטלת בעקבות סוד שמתגלה לו על ידי אהובתו לשעבר.

צחי, הדמות עליה התעקש טולדנו, מופיע בשלבים מתקדמים יותר של הסרט, בסצנת מפגש עם בלוך המתרחשת בבית קברות, ומעניקה לסיפור תפנית. “יש באיש הזה משהו שמאוד נגע ללבי”, אומר טולדנו על דמותו, “זה בן אדם שמתמודד עם אובדן, משהו שמאוד קרוב אלי. בשבילי זה היה חיבור טבעי”.

טולדנו. "למצלמה אי אפשר לשקר. היא חודרת דרך העיניים לתוך תוכי הנשמה" צילום: עמית שעל

את הכאב אותו הביא למסך, טולדנו מכיר מהמקום הכי אישי שאפשר. כשהיה בן 16 אחותו הגדולה נהרגה בתאונת אופנוע ולפני שש שנים איבד את אשתו ואם ילדיו, השחקנית אנלי הרפז, למחלת הסרטן, כאשר הייתה בת 37. “אני חי את זה כל יום. מתעורר עם זה בבוקר ונרדם עם זה בלילה. זה הולך לצדי כל הזמן”, הוא אומר, ”באיזשהו מקום בא לי להפסיק לדבר על זה, אבל אני לא יכול להתחמק כי זה חלק ממי שאני. זה מה שיש, מה אפשר לעשות?”

הבחירה בדמותו של צחי התגלתה כנכונה כשטולדנו התבשר לאחרונה כי הוא מועמד על הופעתו ב”געגוע” לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בפרסי האופיר. “זה מאוד הפתיע אותי. יש בפרסים משהו כיף ונחמד, אבל מצד שני זה מאוד מוזר. בספורט עוד זה הגיוני – אתה מתחרה, מנצח ולוקח מקום ראשון. פה זה אומנות, איך אפשר לבחור? אני חושב שלכולם מגיע פרס, הרי מאוד קשה לעשות פה קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון”.

טולדנו מועמד לאופיר לצד שאר חבריו לקאסט - שי אביבי, נטע ריסקין ואסי לוי. “געגוע” קיבל לא פחות מ־13 מועמדויות לפרסי האופיר, מה שהפך אותו לסרט המעוטר ביותר של השנה, לצד “פוקסטרוט”, ולסרט היחיד השנה שנוכח בכל ארבעת פרסי המשחק.

לא מפתיע אם כך לגלות שתהליך העבודה של השחקנים ב”געגוע” היה אינטנסיבי במיוחד. “עבדנו קרוב לחודשיים לפני תחילת צילומים, כמעט כל יום עשינו חזרות ופגישות והפכנו את הדמויות מכל הכיוונים”, נזכר טולדנו, “שבי עובד נורא לעומק לפני שמתחילים לצלם, וכשחקן זה מאוד כיף. עשינו המון עבודת רקע ובאנו לסט כשהדמות כבר חדרה מתחת לעור”.

טולדנו (משמאל) עם שירי גולן ב"געגוע". "הפכנו את הדמויות מכל הכיוונים עד שהן נכנסו לנו מתחת לעור"

בין הבמה לטלוויזיה

על אף שהקריירה של טולדנו (50), יליד טבריה, התחילה עוד בסיום לימודי המשחק שלו בשנת 1996, הפריצה הגדולה שלו התרחשה רק כאשר הגיע לגיל 42, עם ליהוקו לתפקיד הראשי בסדרת המתח הפופולרית “תימרות עשן”. שנתיים לאחר מכן השתתף בלהיט הטלוויזיוני ”חטופים”.

“יש שחקנים שפורצים בגיל 17 ויש שחקנים שפורצים בגיל 40”, הוא אומר, ”אני חי בשלום עם זה. הגעתי למקצוע הזה כדי לעשות תיאטרון, וכנראה שהייתי צריך להיות על הבמות מספיק זמן לפני שאני מגיע גם למקומות אחרים”.

מבחינת טולדנו הבמה היא עדיין העיסוק המרכזי, “זו נקודת המוצא שלי, הבסיס והעשייה היומיומית שלי. עם זאת, מהפקה להפקה אני מגלה איזה כיף גדול זה לעשות טלוויזיה. יש משהו בפרטים הקטנים שהמצלמה קולטת שקשה להגדיר במילים. זה מרתק אותי, כי למצלמה אי אפשר לשקר. היא חודרת דרך העיניים לתוך תוכי הנשמה, וזה אתגר. אחר כך כשעורכים את זה ומניחים את זה על המסך התוצאה כמעט אף פעם לא צפויה".

שנת הקולנוע שלו

טולדנו יתחרה על פרס שחקן המשנה מול שחקנים ותיקים כמו יעקב כהן ועמי סמולרצ’ק (שניהם מועמדים על “פיגומים”) והתגליות החדשות עלא דקה (“הבן דוד”) ואדר חזאזי גרש (“מוטלים בספק”).

הוא עצמו עוד טרם צפה בסרטים האלו. למעשה, הוא בקושי הפסיק לראות את הסרט עליו הוא עצמו מועמד, “רצתי להקרנה ישר אחרי הצגה, אז הגעתי באיחור. אני מקווה להספיק בקרוב לראות אותו מההתחלה ועד הסוף”.

“געגוע” אמנם מסמן את מועמדותו הראשונה של טולדנו לפרסי הקולנוע הישראלי, אך אין פה הפתעה בהתחשב בכמות הקטנה למדי של סרטי קולנוע בהם השתתף. “האמת היא שאין כל כך הרבה תפקידים אבל יש המון שחקנים", הוא מסביר מדוע קשה למצוא אותו על המסך הגדול. עם זאת,2017 הייתה שנת הקולנוע הגדולה שלו.

לפני כמה חודשים יכולנו לראות אותו בסרט “בין העולמות”, שם גילם דמות של אבא שבנו נמצא בסכנת חיים לאחר פיגוע בירושלים, ולפני כמה חודשים הסתיימו צילומי הסרט “הד” של אסף שניר ועמיקם קובנר, בו טולדנו כבר לקח על עצמו את התפקיד הראשי. הוא יגלם גבר אשר שמתחקה אחר חייה הכפולים של אשתו (יעל אבקסיס) לאחר שנהרגה בתאונה. בהתחשב בחוויות שעבר טולדנו בחייו, לא קשה לראות את הקו המורבידי המקשר בין כל התפקידים.