משתבחת עם הזמן: האלבום החדש של ריטה

באלבום החדש של ריטה יש שירים נפלאים, שהדרך אליהם עוברת לפעמים בקיטש שלא הולם את מעמדה

זה הולך ומתגבר משיר לשיר. אם הראשון הוא הרדיופוני ביותר, אט אט האלבום מתחדד ותופס כיוון קלאסי ואלגנטי כאילו נתפר למידותיה של הראשונה בזמרות ארצנו.

האלבום נפתח עם”חבר של פעם” שיצא גם כסינגל. כיוון ששובץ ראשון מעט דאגתי, אחרי הכול הטקסט לא הכי מוצלח על גבול הבינוני. “חבר של פעם / מה איתך היום?” היא שואלת בפזמון, ואני שואל: באמת? במהלך השיר חוזרים אליה רגעים מהעבר כמו “הפיאט הישנה / ששרפנו בה כבישים”, “זריחות של אינסטגרם”, ועוד תמונות שאמורות לסחוט לנו את רגש הגעגוע, אך לא בעברית קלסית מספיק.

ריטה, זה טקסט למעמדך? חבל, כי הלחן הנהדר בהחלט עובד, כך גם ההפקה המוזיקלית העשירה של גלעד שמואלי. והרי זאת השאלה הנצחית עם ריטה, איזה משירי האלבום יצטרף לקאדר שיריה הגדולים.

עטיפת האלבום צילום: דודי חסון

שטה על המנגינות

השירים הבאים הם בול פגיעה. “מזמן” הוא להיט רדיו שהרבה יותר הולם אותה, כזה הוא גם “קחי לך”, הדואט עם בתה משי, שיר מאם לבת ומבת לאם בו אפשר להאמין למבצעות. “ניסים שקופים” מרגש וריטה מגישה אותו היטב, והעיבוד המדויק זורק אותי לרפרטואר הקלסי של ריטה, של לפני שנות האלפיים.

“עוד מעט” מתחיל עם פסנתר שמרגיש כמו “צעיר לנצח” פינת “נוצה ברוח” (ובמילים אחרות, הכי רמי קליינשטיין, וזה נעים לי) עד שמקבל קצב ועיבוד קצת יותר עכשווי ובועט. זה בהחלט הכיוון, זו הריטה שגדלתי עליה. המנדולינה ב”לא מוותרת” פנטסטית והלחן של דודי בר דוד ל”התחלת הבוקר” כמו נתפר במיוחד למידותיה, וזה נהדר. ואיך שהיא מבצעת את שלושת האחרונים ושטה על המנגינות - נפלא.

איזה מהשירים יצטרף ללהיטיה הגדולים? ריטה צילום: דודי חסון

אקורדיון שובה לב

“באתי אליך” ו”כנף גדולה” הם כבר סיפור אחר. זו כבר ליגה אחרת, אלה שירי ניצחון. בפתיחה המתוזמרת של כל אחד מהם ישנה ההרגשה שהשטיח פרוש ותכף תכנס מי שתכנס, ולרגע מרגיש כאילו אמה שפלן תהיה זו שתעלה לשיר. ההפקה והעיבוד מגיעים לשיא, וככה בדיוק צריכה זמרת כמוה, עד כדי כך שאפשר לסלוח על כמה שורות קיטשיות כמו “לעזור לשלגים בלבך להפשיר” או ”אחרי שהתנפצת לאסוף רסיסים” (ב”באתי אליך”).

“כשהיא תבוא” שסוגר את האלבום, שכתב תומר ממיה ללחן משותף לו ולאלדד ציטרין, הוא טקסט מתוק על סיפור אהבה, שיר קטן שכזה ולא צועק אבל ככה הוא גדול, תזמור מופלא ואקורדיון שובה לב.

ההפקה מרשימה ומלאה בנגנים, יצירה שהיא הרבה יותר ריטה מזו הקודמת ב“רמזים”, שיצא לפי עשור והיה אלבום גיטרה אינטימי.