הסרט "דנקרק": לנצח במלחמה
"דנקרק" הוא סרט חכם, מהודק ונקי מפילוסופיה מעיקה, שמציג כמה מהקרבות המרשימים שנראו על המסך לאחרונה
08:3920.07.17
שניים מהדברים העיקריים שהופכים את "דנקרק" לסרט מלחמה כל כך יוצא דופן מצויים כבר בפרטים היבשים. הראשון הוא שהסרט קיבל בארה"ב סיווג של PG-13, שלפיו הוא מתאים גם לקהל צעיר יחסית, ועל כן בשונה מסרטי מלחמה אחרים, בסרט הזה לא נראה אלימות קיצונית, כמויות של דם או פגיעות פיזיות מזעזעות.
הדבר השני הוא אורכו של הסרט, כשעה וארבעים. לא רק שזה הופך אותו לאחת ההפקות הגרנדיוזיות הקצרות ביותר של הזמן האחרון, גם ביחס לשאר סרטיו של הבמאי כריסטופר נולן ("התחלה", "בין כוכבים"), ששלושת האחרונים שבהם ארכו כולם יותר משעתיים וחצי, מדובר במינימליזם מוחלט. זה אומר שבסרט הזה, המשחזר את המבצע הצבאי להצלת חיילי אנגליה המוקפים באויב הגרמני על חוף דנקרק במלחמת העולם השנייה, לא נצפה בסצנות ארוכות של שיחות על מהות המלחמה, ושום חייל לא יספר באריכות על אהובתו שנשארה בעורף. למעשה, כמות הדיאלוגים בסרט הזה מצומצמת להפליא.
אבל כל אלה לא מעידים ש"דנקרק" איננו סרט אינטנסיבי וסוחף. ההפך הוא הנכון. נולן יצר סרט חכם ומהודק, שמהשנייה הראשונה ועד האחרונה אין בו רגע לעצור ולנשום, והדמויות נחשפות אלינו בזכות פעולותיהן ולא בזכות דיאלוגים מסבירניים. בסרטו העשירי עזב נולן את הרעיונות הפילוסופיים המעיקים שעסק בהם לאחרונה והתרכז ביכולותיו המדהימות כאשף קולנועי לטובת סרטו הטוב ביותר מאז טרילוגיית "האביר האפל".
"דנקרק" מתרחש בשלושה מוקדים: על החוף המכותר באויב הנאצי שבו מנסים שלושה חיילים צעירים לשרוד עד שיחולצו; באוויר, שם פועלים שני טייסי קרב על מנת להדוף את ההתקפות האוויריות; ועל הים, שאותו חוצה ספינה אזרחית קטנה בדרכה לעזור למאמץ המלחמתי. בעזרת צילום מרהיב מאין כמוהו, עיצוב סאונד גדול מהחיים ועריכה שמקדמת את הסרט בלי גרם מיותר, נולן בורא כמה מהקרבות המרשימים ביותר שראינו על המסך לאחרונה.
"דנקרק". צילום מרהיב, סאונד גדול מהחיים ומשחק מצוין צילום: איי פי
