יש לו טעם: צלם ספרי הבישול של ג'יימי אוליבר הגיע לצלם חומוס ופלאפל

צילום אוכל הפך בשנים האחרונות למשהו שכולנו עושים. אנחנו מבשלים ומצלמים, אוכלים במסעדות ומצלמים, סועדים אצל הדודה ומצלמים — ומעלים לאינסטגרם.

זה הפך לכזה דבר שבשגרה, עד שאפשר לשכוח שיש אנשים שזה באמת המקצוע שלהם. דיוויד לופטוס (David Loftus) הבריטי בכלל לא חשב להיות צלם ובטח לא צלם אוכל, אבל במרוצת השנים הוא הפך לאחד מצלמי האוכל המובילים בעולם, עם רקורד של יותר ממאה ספרי בישול של מיטב השפים ואינספור פרויקטים לעיתונות, למסעדות ולעולם הפרסום. לאחרונה הוא גם הוציא ספר משלו ובימים אלה עובד על אחד נוסף.

דייויד לופטוס עם ג'יימי אוליבר

"עד גיל 19 לא טעמתי זית", הוא אומר בחיוך במהלך ביקורו בישראל. "גדלתי בבית עם אוכל אנגלי מסורתי, וכמו כל האנגלים, החוויה הקולינרית היחידה שלי היתה לנסוע ליוון ולחפש שם את ארוחת הבוקר הטובה ביותר. את הקריירה המקצועית שלי התחלתי בכלל כמאייר, והצילום היה עבורי רק תחביב.

לקראת גיל 30 החלטתי לנסות להפוך את התחביב למקצוע, וכדי להכין תיק עבודות צילמתי את שני הדברים שהיו הכי קלים עבורי: החברים שלי ופרחים. ואז, ביום בהיר אחד, פנו אליי מהמגזין 'קוסמופוליטן' ושאלו אותי אם אני מצלם אוכל. אמרתי 'לא, אני לא מבין בזה כלום', והם ענו 'כמו שאתה מצלם פרחים — בוא לצלם אוכל'. זה מה שאני עושה מאז — מצלם אוכל כמו שאני מצלם פרחים".

אנחנו נפגשים במלון נורמן בתל אביב, שאליו הגיע כדי לצלם את התפריט החדש של המסעדה. זו הפעם השנייה שלו בישראל, והיא רק אחת מעשרות מדינות שבהן ביקר במהלך 20 השנים האחרונות כדי לצלם את הקולינריה המקומית.

חלק ניכר מהצלחתו חב לופטוס (52) לסטאר־שף הבריטי ג'יימי אוליבר (השף העירום) — אחד השפים המפורסמים בעולם. "עשיתי עם ג'יימי 19 ספרי בישול", הוא מספר, "והם כולם הספרים הנמכרים ביותר בעולם בקטגוריית העיון. הוא והארי פוטר הם הספרים הנקראים בעולם. וכן, זה חשף את העבודות שלי בצורה נרחבת, אבל מלבד זאת יש לג'יימי ולי קשר חזק, הוא מנטור מבחינתי. כל יום הוא מסמס לי 'מה אתה מצלם היום?'. הוא לימד אותי הרבה ממה שאני יודע על אוכל, הוא חשף בפניי דברים כמו זעפרן ואת העובדה שיש כל כך הרבה סוגים של שמן זית. אוכל כמו של ג'יימי מרגש אותי, כי אני יודע שהוא הכי שמח כשהוא במטבח".

מתוך חשבון האינסטגרם של לופטוס צילום: דיוויד לופטוס

גילה את החומוס

צילומיו של לופטוס, אולי קצת כמו האוכל של אוליבר, הם צילומים שמחים. באתר הרשמי ובחשבון האינסטגרם בעל 132 אלף העוקבים אפשר לראות הרבה צבע וטקסטורות שמשדרים חיות, שמחה והתרגשות. מלבד אוכל הוא מצלם אופנה, עיצוב פנים ותיירות. "אני לא צלם מלחמות. יצא לי לצלם פה ושם, אבל אנשים התלוננו שאני מייפה את זה".

הצילום עורר בך את החשק לבשל?

"כן, אף שאני נמצא כל כך הרבה ליד אוכל, אז לבשל הוא תמיד לא הדבר הראשון שארצה לעשות כשאני מגיע הביתה. אבל כן התחלתי להתרגש מהעובדה שאני יכול להכין דברים מאפס. לאחרונה למשל התחלתי להכין חומץ".

בימים אלה עובד לופטוס על ספרו השני שיעסוק באוכל רחוב ברחבי העולם. בביקורו הקצר בארץ לקח אותו השף ברק אהרוני מנורמן לאכול חומוס אצל הבן של הסורי המפורסם בכרם התימנים. "באנגליה חומוס הוא משהו שאתה מקבל בקופסת פלסטיק, וזה תמיד קר וישן", הוא מספר, "היה נהדר לראות את זה טרי. זו ממש סעודה וזה כל כך זול. אחך כך הלכנו גם לפלאפל הקוסם".

חומוס ואחר כך פלאפל?

"כן. הבעיה בצילום אוכל היא שאתה צריך לטעום הרבה. אבל יש לי תירוץ טוב: אני אלרגי לצ'ילי. מבחינתי זה מזל. כי זה מאפשר לי לברור, וזה מה שמציל את קו המתניים שלי".

איפה עוד צילמת אוכל רחוב?

"אני בשלבים הראשונים של המסע. בשבוע שעבר צילמתי בפריז. בלונדון ניסיתי לצלם אבל הבנתי די מהר שכל אוכל רחוב שם הוא או תאילנדי או וייטנאמי או אפריקאי, ואני מתכנן לבקר גם בתאילנד ואפריקה, אז לונדון לא תהיה בספר".

צילומי אוכל של לופטוס. הצילום האמצעי (לבנה) והימני העליון (כרובית בתנור פחמים) צולמו בחודש שעבר במסעדת נורמן בתל אביב צילום: דיוויד לופטוס

"פלאש זה רצח"

לופטוס מספר שבשנים האחרונות לא מפסיקים לבקש ממנו טיפים לצילום אוכל. "הטלפונים הסלולריים עושים עבודה נהדרת, הבעיה היחידה איתם היא שהפלאשים הם רוצחי האווירה מספר אחת במסעדות, והם גם הורסים את הצילום. לאחרונה הכנתי מדריך מצולם ליוטיוב, שבו אני מסביר איך לצלם במסעדות ונותן טיפים כמו לצלם את המנה על יד חלון".

אתה משנה מנות לטובת צילום?

"לעולם לא. אתה חייב לבטוח בשף, כמו שלעולם לא אוסיף למנה מלח או פלפל כי אני יודע שהיא הוגשה לי כמו שהשף רצה שהיא תוגש. קראתי על צלם צרפתי שמסתובב עם קופסה של עשבים ופרחים ומוסיף למנות לטובת הצילום. אני לעולם לא אעשה את זה".

יש טענה שהיום היופי בא על חשבון הטעם.

"נכון. אני לא אוהב את השפים שמורחים את האוכל על הצלחת או מקשטים בקצף. זה נראה כאילו מישהו ירק על הצלחת. אבל בהחלט אפשר לעשות אוכל שהוא גם טעים וגם יפה".