קבור בתכריכים: סרט האקשן "המומיה" התברר כבזבוז זמן מוחלט
אפילו טום קרוז לא מצליח להציל את הצופים מאוסף הרעיונות המפוהקים בבדיחה על חשבונם שמכונה "המומיה"
שק החבטות החדש של הביקורת העולמית הוא סרט האקשן "המומיה", ואכן קל להבין מדוע מסתכלים על הפרויקט הזה כמייצג את כל מה שרע בשיטה ההוליוודית. אולפני יוניברסל התקנאו בעולמות הקולנועיים המשותפים של וורנר ברוס ("באטמן נגד סופרמן") ודיסני־מארוול ("הנוקמים"), והחליטו לעשות אחד משלהם. הם חיטטו בארכיונים שלהם ונזכרו שבבעלותם הזכויות על כמה מהמפלצות הקולנועיות המפורסמות ביותר, כמו דרקולה, המפלצת של פרנקנשטיין והאיש הבלתי נראה. כך, נפלה ההחלטה להשיק סדרת סרטים המאגדת את כל המפלצות. לספתח נבחר "המומיה", שיוצא השבוע מלווה בהכרזות נמהרות על הסרטים הבאים ביקום המשותף, עוד לפני שהתגלה האם הקהל בכלל מעוניין במותג הזה. ביוניברסל גם מקווים שנתעלם מכך שניסיון קודם להתחיל עולם קולנועי משותף למפלצות האלו היה עוד ב־2014 עם "דרקולה – ההתחלה", אך כישלונו בקופות גרם להם לטאטא אותו מתחת לשטיח.
לכס הבמאי של "המומיה" הובא אלכס קורצמן, שכתב כמה מהבלוקבאסטרים החלולים והמרעישים ביותר של הזמן האחרון, כמו "רובוטריקים" ו”סטארטרק”. לתפקיד הראשי לוהק טום קרוז, וביוניברסל האמינו שהפופולריות שלו תביא קהל, אבל שכחו שצריך גם לחשוב על קונספט שלא ירגיש כמו בדיחה על חשבון הצופים.
אפשר היה לנסות ולתקצר את עלילת "המומיה", אילולא זה לא היה מרגיש כמו בזבוז זמן מוחלט. כל מהלך בסרט הזה מטופש וחסר פשר, ונחווה כמו רעיונות מפוהקים שנזרקו לאוויר בישיבה שנוהלה על ידי מנכ”לים שהקשר בינם לבין תסריטאות הוא כמרחק מצרים מהוליווד. נסתפק בלספר שבסרט החדש קרוז מנסה לעצור מומיה עתיקה ורשעה שמפתחת אליו אובססיה כי הוא זה ששחרר אותה לחופשי, תוך כדי שהוא רץ ברחובות לונדון, פוגש דמויות מיותרות כמו דוקטור ג’ייקיל שהוא גם מיסטר הייד (ראסל קרואו), מנסה להציל את אהובתו הארכיאולוגית, וכל זאת תוך כדי לחימה בכמה מהאפקטים החזותיים הכי מצ'וקמקים שראינו לאחרונה.
פרויקטים שאפתניים כמו זה, גם אם ברור שהם תוצר של חשיבה מסחרית, יכולים להתקבל היטב אם הם עשויים כמו שצריך. למרבה הצער, ההפך הוא הנכון, והמחשבה על הזמן שנבזבז עם הסרטים העתידיים של העולם המשותף מפחידה יותר מכל מפלצת.