"מוות היא מפלצת שצריך להתמודד איתה"

כשהיה בן 17 כתב עילי זוזובסקי מחזה על ארבעה נערים שגדלים בידיעה שהמוות הוא רק עניין של זמן ובינתיים מנסים למצוא רגעים של חסד בתוך שגרה של אלימות, ייאוש ופחד, והעלה אותו במסגרת לימודיו במגמת התיאטרון בתיכון עירוני א' בתל אביב. שלוש שנים לאחר מכן, עם שחרורו מצה"ל, הוא כתב אותו מחדש בשם "מינוטאור" כפולחן לאומי בחמישה קולות. "דברים שחשבתי שאני יודע בגיל 17 השתנו, ובגיל 20 הרגשתי תחושות חזקות שהפכו את הדבר הזה להרבה יותר מורכב, בין השאר כי התעמקתי יותר במיתוס היווני של מינוטאור, אותה מפלצת אימתנית, חצייה שור וחצייה אדם, שניזונה רק מבשר אנושי", מספר זוזובסקי.

החודש עלתה ההצגה בפסטיבל אביב ישראלי בתיאטרון הסמטה וזכתה בפרס הבימוי ועבודת האנסמבל הטובה ביותר, והיא תעלה שם שוב בשבת הקרובה וב־1–2 ביוני. כל השחקנים בה (אורי בלופרב, יהונתן וילוז'ני, דפי קרמר ויניב שביט) הם חברי ילדות של זוזובסקי, שגם ביים אותה.

מבחינת זוזובסקי (21), החוויה המכוננת שהביאה אותו לחדש את המחזה היא מבצע צוק איתן, שהחל בחטיפת שלושת הנערים, כשזוזובסקי שירת ככתב ב"במחנה". "הייתי כתב מתחיל וביום החטיפה הגעתי לשטחים וציוותו אותי ליחידת מגלן. הייתי עם הצוות שמצא את גופות הנערים והייתי הראשון לראיין את מי שמצא אותן. זו היתה חוויה מטלטלת שבהרבה מובנים המחזה יוצא ממנה. הוא השתנה מאוד בעקבות השירות הצבאי ובעיקר בשל מבצע צוק איתן והאפטר שוק אחריו. לשבת ליד חייל באוטובוס בדרך לעזה ולראות אותו צוחק, אוכל ומסתמס עם אמא שלו וכעבור כמה ימים לקבל הודעה שהוא נהרג זה קשה. קשה לגשר על הפער בין הבחור שישב לידי לתמונה שלו במהדורה או בווטסאפ".

עילי זוזובסקי (מימין) ואחד השחקנים יהונתן וילוז'ני. "אנחנו פה על זמן קצוב" צילום: שאול גולן

השראה מביבי

"מינוטאור" מתחילה כשארבעת הנערים בני 12 ומסתיימת כשהם בני 18. היא מתרחשת בשיעורים ובהפסקות, ואת המורה, שהוא קול מוקלט, מגלם השחקן דורון תבורי. מי ששיחק בהצגה עוד בגלגולה במגמת תיאטרון ומופיע בה גם היום הוא יהונתן וילוז'ני, בנו של שמואל וילוז'ני.

"הייתי פקקטה בן 17 כשהעלינו את זה והייתי בטוח שאני מלך העולם ויודע הכל, אבל לא ידעתי כלום", מספר וילוז'ני. "היה שם משהו בתולי ותמים ולאט לאט אני רואה איך כל הדבר הזה הוא ראי לחיים שלי, באמת. מחנכים אותך להיות סרגל ישר כמו כולם ולא נותנים לך לחשוף את היצרים שלך. אומרים לנו כמה הכל טוב ובעצם הכל על סף פיצוץ". "בסופו של דבר", מוסיף זוזובסקי, "אין ברירה, יש מפלצת שצריך להתמודד איתה".

את ההשראה העיקרית לכתיבה קיבל זוזובסקי מראש הממשלה נתניהו. "הורדנו נאומים של ביבי מאירועים שבהם פנה לקהל צעיר — ילד בכיתה א' משדרות אחרי צוק איתן או אחים שכולים ביום הזיכרון — וניתחנו את הניואנסים, המילים והמחוות שלו. מה שהטריד אותי זה הדיסוננס בין מה שנאמר לבין המסרים שחבויים בין השורות. הוא כביכול נותן מקום לפחדים אבל המסר הוא — אתם צריכים למות בשביל משהו יותר גדול מכם.

"אני רוצה שהקהל יקבל הצצה לתחושות של הדור הזה ולאתגרים שהוא מתמודד איתם. איך הוא רואה את המציאות המטורפת של המדינה הזאת? עבדנו הרבה עם שני דימויים — של ילד בכיתה א' בימיו הראשונים בבית הספר ובבגרויות בסוף י"ב. מה קרה ב־12 השנים באמצע? כל כך הרבה דברים הלכו לאיבוד. המחזה מתחיל בהתרגשות ונגמר במין ריקנות ואדישות".

שחקני "מינוטאור". מחפשים רגעי חסד בשגרה של אלימות וייאוש צילום: אורי מאיר

"פה כדי לעורר דיון"

מאז שחרורו הספיק זוזובסקי לגור כמה חודשים בפריז ואף סיקר את העצרת של נשיא צרפת הנבחר עמנואל מקרון. כשווילוז'ני צלצל לבשר לו שההצגה התקבלה לפסטיבל אביב ישראלי, הוא ארז הכל וחזר ארצה. באוגוסט הקרוב הוא יתחיל ללמוד בהרווארד קולנוע ותיאטרון. סרטו הקצר "הלילה אתה שלי", שאותו הפיק מכספי מענק השחרור שלו, השתתף בשבוע שעבר במסגרת הסרטים הקצרים בפסטיבל קאן.

"אני פה כדי לעורר שיח ודיון, להציף דברים ולא להשאיר אותם מתחת לפני השטח; להביא את ההצגה לעוד הרבה מקומות, מחוץ לתל אביב", אומר זוזובסקי, ווילוז'ני מוסיף: "כבר אמרו לפניי שהמקום הכי חם בגיהינום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על ניטרליות. אנחנו פה על זמן קצוב ואין סיבה שזה יישאר כך. אני מסתובב בתיאטרון מגיל שנתיים וקראתי הרבה מחזות בחיי, ופתאום לא ידעתי איך להתמודד עם החומר האיכותי והמטורף הזה. זה סקסי ויצרי, בדיוק מה שאומרים לנו לא להיות".