"מצפון מלוכלך": סרטו של רועי רוזן "ערוץ האבק"
"הומור הוא כלי למהפכה", אומר האמן שבמרכז סרטו החדש זוג שמפתח מערכת יחסים פרוורטית עם שואב האבק שלו. הסרט, שנבחר להציג באירוע האמנות היוקרתי "דוקומנטה" בגרמניה, משתמש בצחוק כדי לדון בנושאים אקטואליים כמו שנאת זרים
08:3607.05.17
האמן רועי רוזן (53), פרופסור במדרשה לאמנות, הוזמן להציג השנה ב"דוקומנטה", אחד מאירועי האמנות הבינלאומיים היוקרתיים ביותר, שמתקיים אחת לחמש שנים ומעטים האמנים הישראלים שמגיעים להציג בו. השנה מתקיימת הדוקומנטה לראשונה בשני מיקומים שונים: באתונה שביוון ובקאסל שבגרמניה.
באתונה מציג רוזן גוף עבודות מ־1997 "חיה ומות כאווה בראון" - ציורים שדרכם הוא מציע לצופים להיות מאהבתו של היטלר. העבודות, שהוצגו גם במוזיאון תל אביב בשנה שעברה, יצרו סערה תקשורתית ופוליטית כשהוצגו לראשונה ב־1997 במוזיאון ישראל.
בקאסל יציג רוזן לראשונה את סרטו החדש "ערוץ האבק": אופרטה ברוסית שהליברטו שלה נכתב על ידי דמות בדויה והמוסיקה על ידי המוסיקאי איגור קרוטוגולוב והיא מביאה את סיפור היווצרותו של דגם שואב האבק דייסון 7. הצופים פוגשים זוג בורגני (זמרי האופרה ענבר לבנה בר און ויואב מ. וייס), המקיים את שגרת חייו. בין ענייני היומיום הרגילים - ביצת העין שמוגשת לארוחת הבוקר, גילוי כתמי לכלוך על משטחי השיש בבית - מתגלה סגידה המתפתחת לתאווה מינית בלתי נשלטת לשואב האבק. דחייה קיצונית מלכלוך ושנאה של דבר זר ולא מוכר נמהלים זה בזה ויוצרים מערכת יחסים פרוורטית בין בני הזוג למכשירי הניקיון שבביתם. ביצירה מתערבבים יחדיו יופי, הומור שחור, צחוק־עד־אימה ודחייה.
רועי רוזן צילומים: יאיר שגיא בבית רחב המידות משרתים ומשרתות (המגולמים על ידי נגני התזמורת) עוסקים בניקיון ובנגינה, מצדיקים את קיומם בבית כמי שנלחמים בלכלוך שיגן עליהם מפני הסגרתם לרשויות החוק.
כשהגבר פותח לרגע את החלון, נגלה לעיני הצופים מדבר הנגב על מתקן הכליאה חולות, אינסוף אבק שנפרס עד אין קץ והרצון להיאבק בו מתגלה כמהות הקיום.
"אם אני מצליח להגיע למצב שבו הצופה מתענג, מתעורר מינית, צוחק, מתבשם ביופי, אז האמנות מתחילה לפעול כסוג של מלכודת", מסביר רוזן. "רק כאשר אתה כבר מבין שנלכדת, אתה מוצא עצמך חושב על הדברים שלא נעים לחשוב עליהם, כמו מצב הפליטים בחולות".
מצפון מלוכלך
"מעניין להסתכל על חירות בהקשר של הומור. אצל הסוריאליסטים הומור היה כלי חתרני ואפילו מהפכני. אני רואה את עצמי כחלק מהמסורת הזו", ממשיך רוזן. "הומור יכול להיות כלי לערעור על החוק. ומצד שני, גם כלי לאינדוקטרינציה, להתוויית דעת קהל כדי ללעוג לאחר, כשמחקים מבטא למשל, או כשלועגים לחולשה של אחר.
"בתור צרכני הומור מעניין לשאול מתי הצחוק מאפשר לנו להימנע מביקורת ולהרגיש טוב עם עצמנו ומתי להיפך: מתי ההומור הוא הכלי שמשנה אותנו, תובע מאיתנו מבט מוסרי".
מתוך הסרט "ערוץ האבק". המשרתים עסוקים בניקיון ובנגינה צילום: רועי רוזן בציוריו, ספריו וסרטיו, לאורך שלושת העשורים האחרונים, בודה רוזן זהויות, יוצר הקשרים וכותב היסטוריות כה מפותלות וסבוכות אשר מעוגנות במראי מקום תרבותיים והיסטוריים עד שהן סודקות את הפער בין האמת לבדיה - עובדות היסטוריות נדמות כמומצאות, ודמויות פיקטיביות, לעומתן, מקבלות מלוא אחיזתן במציאות. אף שעבודות דוקטורט שנכתבו על אודות יצירתו מקטלגות אותו כ"דור שני לשואה", מסתייג רוזן מהביטוי. "זה ביטוי מושחת", הוא אומר, "אתה הופך את עצמך לקורבן. בתור כזה, האלימות שלך כלפי האחר מוצדקת ואתה ראוי לתשלומים ולאדמה".
השואב שלא ישן
בהמשך "ערוץ האבק", כשבני הזוג הולכים לישון, שואב האבק קם לתחייה, וכילד שלא מצליח להירדם, עושה את דרכו לסלון ומזפזפ בטלוויזיה שמותאמת לעולם שבו שואבי האבק קמו לתחייה: כותרות מפרסומות לשואבי אבק המתחפשות לחדשות ("דרך חדשה להסיר מהתקרה קורי עכביש ותלתלי טינופת") לצד ציטוטים של שר הפנים דאז אלי ישי ("מביאי מחלות, פושעים. על כל המסתננים לעזוב או שייכלאו") וראיון עם סר ג'יימס דייסון, מעצב־העל ומהנדס שואבי האבק "דייסון".
ציורים מתוך "חיה ומות כאווה בראון". יצרו סערה תקשורתית ופוליטית צילום: רועי רוזן "ברגע שהתחלתי לבדוק את ההיסטוריה הקונקרטית של דייסון, באופן מפתיע או אולי לא מפתיע בכלל, התחילו לבצבץ החוצה דברים שמתקשרים לנושאים שבלאו הכי רציתי להצביע עליהם, כמו הנושא של שנאת זרים - קסנופוביה.
"דייסון הוא מעצב גאוני ואיש כריזמטי בצורה מדהימה, ומצד שני הוא התבטא כמה וכמה פעמים בצורה מאוד קסנופובית לגבי סטודנטים ממזרח אסיה שמגיעים לאוניברסיטאות של אנגליה 'שלנו' ולבתי החרושת 'שלנו' ומשתילים צ'יפים במחשבים 'שלנו' וגונבים מ'איתנו' סודות תעשייתיים".
אי אפשר למחוק
"העיסוק בדייסון הניב טקסט מרובד שמכיל את האתיקה והאסתטיקה של המכשיר ביחד", הוא ממשיך. "ברגע שאתה נובר במשהו יפה, אתה מגלה את המושחתות של היופי והמושחתות הזאת היא חלק ממה שאתה צורך".
מבקשי המקלט שנכלאו במתקן חולות לא נראים בסרט. רק אורית מרום, דוברת א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים), מופיעה בחלק השני של הסרט ומביאה את העובדות כחלק מראיון כמו־עיתונאי.
"גם כשהאחרים הם בלתי נראים", מסביר רוזן, "הם למעשה הופכים להיות מי שמייצרים את הזהות שלך. אתה מוגדר על ידיהם והם מכוננים אותך. המחיקה שלהם וה'ניקיון' הם אקט מלאכותי".
מתוך הסרט "ערוץ האבק" של רועי רוזן 
