הסרט "נרודה": יצירה קולנועית נדירה

בתחילת השנה הוקרן בבתי הקולנוע בארץ הסרט "ג’קי", בכיכובה של נטלי פורטמן, שהביא את סיפורה של ג'קלין קנדי בימים שלאחר ההתנקשות בבעלה הנשיא. על אף איכויותיו, סרטו של הבמאי הצ'יליאני פבלו לאריין לא זכה להצלחה גדולה מדי, בעיקר מכיוון שהיה סרט איטי, מאתגר שהלך נגד ציפיותיו של הצופה.

והנה, כמה חודשים לאחר מכן, מגיע לאקרנים סרט חדש של לאריין, אותו לא ביים בהוליווד אלא במולדתו ובשפת אמו - "נרודה". הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן 2016, וייצג את צ'ילה באוסקר. 

מתוך הסרט "נרודה" צילום: בתי קולנוע לב

ב"ג'קי", וגם ב"נרודה", עשה לאריין את אותו מהלך מרתק - העמיד במרכז הסיפור דמות מוכרת מההיסטוריה הקרובה, כזו שיכולה להיות הנושא של אין־ספור ביוגרפיות קולנועיות. אך במקום ללכת על הקונבנציות המוכרות, לאריין בוחר לשבור את המסגרת, לפרק ולהרכיב מחדש את הנרטיב ולהשתמש בדמות כדי לומר משהו יותר מעניין.

"נרודה" הולך רחוק יותר מסרטו הקודם, מה שאמנם עושה אותו מקודד ומוזר יותר, אבל בד בבד הופך אותו ליצירה קולנועית נדירה שמיועדת לצופים שאוהבים לחשוב.

הסרט סובב סביב שתי דמויות מרכזיות. האחת היא פבלו נרודה (בגילומו של לואיס גנקו), המשורר הצ'יליאני המפורסם וזוכה פרס הנובל, שהיה ידוע גם בעמדותיו הפוליטיות שלא תמיד עלו בקנה אחד עם השלטון. השנייה היא המפקח פלוצ'וניו (השחקן גאל גרסייה ברנאל), דמות ממוצאת לחלוטין, שיוצאת לתפוס את המשורר הרדיקלי שירד למחתרת.

מנקודת המוצא הזו, מערבב לאריין בין מציאות ואשליה, עבר והווה. הוא שואל שאלות מרתקות על מהותה של היצירה ועל האחריות של אמן מול יצירותיו. כל אלו הופכים את "נרודה" למסה שאפשר לדון בה גם ימים לאחר הצפייה. אבל, הסרט איננו רק תרגיל אינטלקטואלי אקדמי, אלא גם קולנוע מרהיב שלרגע לא עוצר.

הסרט מתהדר בעבודת צילום יוצאת מגדר הרגיל, עריכה מבריקה, הופעות משובחות של כל השחקנים, ואחד מפסי הקול הטובים ביותר שתשמעו השנה. "נרודה" הוא כנראה הקונטרה המוחלטת לסרט הגדול ביותר שיוצא השבוע, "שומרי הגלקסיה 2", שהוא כולו ממתק נטול ערך תזונתי שאפשר לשכוח בשנייה שבה הוא מסתיים. "נרודה", סרטו השביעי של לאריין, מוכיח שהוא אחד הכישרונות הגדולים שפועלים כיום בנוף הקולנוע העולמי, ואם ימשיך עם יצירותיו המאתגרות ויוצאות הדופן, כנראה שיכנס לפנתיאון הבמאים החשובים של תקופתנו.