האמא של ההתעמלות: ניצולת שואה ואלופה אולימפית

"גדלתי לתוך ההתעמלות ותרבות הספורט - במידה מסוימת זה גם מה שהציל אותי, לא רק בזמן המלחמה. בזכות הספורט תמיד שמרתי על חדוות החיים", אומרת אגנס קלטי בת 96 - מגדולי הספורטאים היהודיים ואחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים.

קלטי, שלאחרונה נבחרה לכלת פרס ישראל בתחום הספורט לשנת תשע”ז, מחזיקה בעשר מדליות אולימפיות, מתוכן חמש מדליות זהב, מה שממקם אותה במקום השביעי בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים על פי פי מספר מדליות. למעשה, יש לה יותר מדליות מלנדיה קומנצ'י או יוסיין בולט. אבל אולי יותר מכל מרשימה העובדה שזכתה בתשע מעשר המדליות אחרי גיל 30 - גיל שבו רוב הספורטאים כבר פורשים לפנסיה.

עדיין מתעמלת

הראיון עמה מתקיים בשיחת סקייפ מדירת בנה, רפאל קלטי, מעצב אופנה בן 53 מבודפשט. היא עצמה חיה על קו בודפשט־הרצליה ופעילה מאוד עד היום. היא ממשיכה לשחות ולעשות תרגילי התעמלות - כולל שפגאט ועמידות ידיים - וקוראת מדי יום עיתונים מישראל, מהונגריה ומרחבי העולם.

היא נולדה ב־1921 בהונגריה למשפחה יהודית אמידה. "לפני המלחמה המשפחה לא היתה דתית", היא מספרת - ובנה עוזר לה להשלים את המשפטים: "למשפחה שלנו בכלל היה מפעל לנקניקים, אפילו שינקן היה לנו. עליית הנאצים לא נראתה בתחילה כמו סיפור גדול".

קלטי באולם התעמלות בבודפשט בשנה שעברה. יותר מדליות מלנדיה קומנצ'י או יוסיין בולט צילום: איי אף פי

קלטי ניצלה מידיהם של הנאצים באמצעות נישואים פיקטביים ובהמשך קנתה את הניירות של עוזרת הבית של המשפחה וחיה תחת זהות בדויה. "במהלך המלחמה המשכתי להתאמן בשקט ככל שניתן", היא מספרת, "קצת מתיחות, קצת תרגילים, מה שאפשר היה. הקיצוניות לא הגיעה כל כך מהר, אז לפעמים יכולנו לשמור על שגרת אימונים, עד שהייתי חייבת להסתתר לחלוטין. עשיתי מה שיכולתי". אביה ובני משפחה נוספים נספו באושוויץ. "רק אמא שלי ואחותה הספיקו לראות את ההישגים שלי. הן שרדו, וגם אני", היא אומרת.

ניצלה גם מהטבח במינכן

הראיון נערך ביום שבו מתקיים בבודפשט, כמדי שנה, מצעד החיים. הבן מספר: "יש כאן 150 אלף צועדים. אמא מקבלת כבוד כל השנה בשל ההישגים שלה, גם בקהילה היהודית וגם בקהילה הכללית. לא מכבר היא קיבלה פרס יוקרתי Prima Pricima, פרס יוקרתי המציין את המצטיין מבין כל המצטיינים". עם זאת, לקלטי לא היה עניין להשתתף במצעד.

לישראל היא עלתה ב־1957. למעשה, היא הגיעה רק כי הוזמנה להופיע בטקס פתיחת המכבייה החמישית של אותה שנה: "הבאתי איתי באונייה את המכשירים והמקבילים - בקושי ידעו אז בישראל על התעמלות". במהלך הביקור הכירה את מי שלימים הפך להיות בן זוגה, רוברט בירו.

בישראל הפכה קלטי לאבן היסוד של ענף ההתעמלות - היא למעשה הקימה את הענף וחינכה דורות של מתעמלות בווינגייט. "היה לי חשוב שיבינו את העיקרון של חדוות האימונים וחדוות החיים. הספורט מחזק אותנו מבחינה רוחנית, לא רק פיזית ובריאותית. ככה בונים את נפש האדם", היא טוענת.

חייה ניצלו פעם נוספת כשהיתה בין חברי המשלחת האולימפית במינכן 1972. למזלה, ברגעי הטבח שהתה במקום בנפרד מחברי המשלחת ובכך ניצלו חייה.

ברחובות בודפשט כיום היא נחשבת לידוענית. היא מופיעה בכתבי עת מובילים ובתוכניות אירוח. באולימפיאדת ריו האחרונה הועלה סרטון בשם "Before there was Aly Raisman, there was Holocaust survivor Agnes Keleti". הסרטון, שלו יותר מ־27 מיליון צפיות, מפאר את המתעמלת היהודייה אמריקאית אלי רייזמן עטורת מדליות הזהב והישגיה, אך הרעיון המרכזי בו הוא לציין את הישגיה של קלטי למרות המציאות הקשה שבה חיה.

לתקן את העוול

"אגנס זכתה במדליית זהב באולימפיאדות בשנים שבהן ישראל רק החלה להשתתף", מוסיפה יעל ארד, שעמדה בראש הוועדה שהחליטה להעניק לה את פרס ישראל. "היא היתה שם לפני כולנו. מדובר באשה בת 96 שעשתה כל כך הרבה ועוד לא זכתה בהכרה אצלנו - הייתי חייבת לתקן את העוול הזה. בשנים שהתחילו עם פרס ישראל היא כבר כאילו נשכחה. אולי זה בגלל שהיא היתה נוקשה וקשוחה. אני זוכרת שב־1990 ראיתי אותה בחוף הים של הרצליה, ראיתי אשה מוצקה בבגד ים ורוד רצה בעוצמה אל המים וחזרה, ואז אני קולטת שזו היא. היא השאירה לי עשן פיזי ומנטלי, והיא היתה בת 70".