הסרט "הרוח במעטפת": שניים סינים עם עור לבן
הליהוק של סקרלט ג'והנסון לתפקיד יפנית בסרט "הרוח במעטפת" הצית שוב את סערת הווייטוושינג - הלבנת זהות של גיבורי קולנוע אסייתים
כשסקרלט ג'והנסון הסכימה לככב ברימייק לסרט האנימציה היפני "הרוח במעטפת", היא לא תיארה לעצמה שתהיה במרכזו של דיון סוער. ברגע שנודע דבר ליהוקה, קמו קולות זועמים ברשת, שהלינו על הבחירה בג'והנסון לתפקיד שיועד לאסייתית, והנה עוד דמות עברה Whitewashing - הפקעה מהמקור לטובת שחקן לבן. לא עזרתה אפילו אמירתו של מאמורו אושיי, במאי הסרט המקורי משנת 1995, שאין דבר פסול בשינוי. "איזו בעיה יכולה להתעורר מהליהוק של ג'והנסון?", תהה בראיון לאתר IGN, "דמותה היא סייבורג והמראה שלה לגמרי נתונים לאינטרפרטציה. אני מרגיש שההתנגדות היא תוצר של פוליטיקה ובעיניי אמנות חייבת להיות משוחררת ממנה".
"הרוח במעטפת" הוא איננו העיבוד הראשון שניצב בעין הסערה האוריינטלית. במהלך 2016 התעוררה מחאה על העובדה שבסרט "דוקטור סטריינג'" הפכה אחת הדמויות המרכזיות בקומיקס מגבר טיבטי לאשה קלטית בגילומה של טילדה סווינטון. זה הביא את הבמאי, סקוט דריקסון, להתנצל בפומבי ולטעון שכוונותיו דווקא היו אנטי־גזעניות. בקומיקס, כך הסביר, הדמות המדוברת היא שילוב של אינסוף סטריאוטיפים, ובאקלים הנוכחי הבאתה כמו שהיא עלולה להיות בעייתית אפילו יותר. העולם לא השתכנע לגמרי, אבל זה לא מנע מהסרט להיות אחד המרוויחים ביותר של השנה החולפת.
הווייטוושינג איננו משהו חדש. הלבנת זהות של דמויות מפורסמות אפשר לזהות עוד באיקונות שהנציחו את ישו כגבר וואספי לבן, שכנראה דומה יותר לאלה שציירו אותו מאשר לאדם שהתהלך בגבעות נצרת. בתחום הקולנוע הנושא מקבל יותר ויותר מקום לאחרונה, נישא על רקע מחאות השחורים באוסקר וחוסר ההזדמנויות של נשים בתעשייה. בעולם הפוליטקלי קורקט של היום אי אפשר ללהק שחקנים לבנים לתפקידים מגזעים שונים ולקוות שזה יתקבל בקלות - כמו יול ברנר הרוסי שגילם את שליט סיאם ב"המלך ואני" או נטלי ווד שאימצה מבטא ואיפור מכהה לתפקיד מריה הפורטוריקנית ב"סיפור הפרברים" - כי זה משנה כליל את זהות הדמויות.
אין ספק שנושא הייצוג חשוב ובוער. על פי מחקר שנערך באוניברסיטת דרום קרוליינה בשנת 2014, רק 5% מהתפקידים המדברים (שאינם ניצבים) בקולנוע ובטלוויזיה באמריקה גולמו בידי שחקנים ממוצא אסייתי באותה השנה. עם זאת, נדמה שהוויכוח כבר הפך מעִניין אידיאולוגי להשתלחות עיוורת שמנציחה חוסר סובלנות יותר מאשר שאיפה לפתיחות.
טום קרוז בתפקיד יפני
הוויכוח על "הרוח במעטפת" נראה לעתים מתחסד, ויותר מאשר מחאה חברתית הוא מרגיש כמו תוצר זעמם של מעריצי הסרט המקורי על שמישהו העז לשנות את היצירה האהובה עליהם. ולראיה, ב־2014 אף אחד לא התלונן כאשר טום קרוז לוהק ל"קצה המחר" אף שבספר שעליו מבוסס הסרט הדמות שגילם היתה יפנית - בעיקר כי לאף אחד לא היה אכפת מהחומר המקורי.
מחאה מיותרת נוספת קמה כאשר השתחרר הטריילר לסרט "החומה הגדולה", הפקת ענק המשותפת לסין ולארה"ב, עם מאט דיימון בתפקיד הראשי. זעקות שבר על ליהוקו של דיימון לדמות שבוודאי אמורה להיות סינית החלו לחרוך את הרשת, והשחקנית קונסטנס צ'ו מהסדרה הקומית "חמוץ־מתוק" מיהרה לצייץ בטוויטר: "חייבים להפסיק להנציח את המיתוס הגזעני שרק לבנים יכולים להציל את העולם". היא אולי צודקת, אבל אין לזה שום קשר לסרט שביים ז'אנג יימו הסיני. "בדרכים רבות 'החומה הגדולה' הוא ההפך ממה שנדמה", הגיב יימו למתלוננים, "בפעם הראשונה סרט ששורשיו עמוקים בתרבות הסינית, עם הקאסט הסיני הגדול ביותר שאי פעם לוהק, נעשה בתקציב שכזה להנאת צופי כל העולם. יש חמישה גיבורים בסיפור ודיימון הוא אחד מהם, כל השאר סינים". על אף זאת "החומה הגדולה" היה לכישלון צורב.
לצד "הרוח במעטפת" נקודת רתיחה הגיעה מכיוונו של המסך הקטן, כאשר נטפליקס הכריזה על סדרת גיבורי־העל החדשה שלה, המבוססת על הקומיקס "איירון פיסט". עם הידיעה על ליהוק הסדרה קמה מחאה קולנית על שגבר לבן נבחר לגלם מומחה אמנויות לחימה צעיר. המתנגדים קטלו אותה עוד לפני שהתחילה, והתעלמו מהעובדה שדווקא פה אין ווייטוושינג ושהדמות היתה לבנה עוד בקומיקס.
להמר על אסייתי ככוכב
השיח הקולני יכול להאיר את עיניהם של מקבלי ההחלטות בהוליווד, בדיוק כמו שקרה עם הדרישה לנראות שחורה בסרטים, אשר הביאה לליהוק מוזר של כמה ניצבים כהי עור אפילו ב"היפה והחיה" החדש, שמתרחש בצרפת הלבנה של המאה ה־18.
הדרך לגיוון מלא עוד ארוכה. בעלי המניות מפחדים להמר על שחקן אסייתי לתפקיד ראשי בהפקות ענק. גם אם המחאות יניבו תוצאות - כישלון קופתי אחד יחזיר את הגלגל לאחור.