הסרט "הסוכן": נקמה אלגנטית בנשיא
הסרט האיראני הוא מותחן מורכב ורציני, אך כזה שקל להזדהות עם העלילה שלו. לא בכדי זכה באוסקר
זכייתו של "הסוכן" האיראני באוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה נתפסה בעיני רבים כתגובת נגד של הוליווד לחרם המוסלמי של הנשיא טראמפ. עם זאת, אחרי הצפייה בו אפשר לפקפק בקביעה הזאת. בלי קשר לפוליטיקה, "הסוכן" הוא הסרט האולטימטיבי לזכייה באוסקר. אמנם הוא רציני ומורכב, אך גם הוא מתקשר ונהיר, כזה שמיועד לקהל רחב, משום שקל להזדהות עם העלילה שלו מכל מקום בעולם.
סרטו החדש של אסגר פרהאדי, שכבר זכה באוסקר בעבר על "פרידה" הנפלא ב־2011, הוא השילוב שהאקדמיה אוהבת לאמץ לחיקה - סרט שזכה לשלל שבחים (כולל שתי זכיות בפסטיבל קאן) אך באותו הזמן לא מאתגר יותר מדי לצפייה.
"הסוכן" הוא דרמה משפחתית שבתוך ליבתה פועם מותחן. הגיבור הוא עאמד (שהאב חוסייני בהופעה מדהימה), איש תיאטרון שנמצא בעיצומה של הפקת "מותו של סוכן", שבה מככבת אשתו, ראנה (טרנה אילודסי). יום אחד שב עאמד לדירתם החדשה, ומגלה שראנה הותקפה בזמן שהיתה לבדה בבית. הוא לא מוצא מנוחה, ויוצא למצוא את התוקף ולהתעמת איתו.
המסגרת העלילתית היא סיפור נקמה שגרתי למדי, שבו הגיבור נשאב יותר ויותר למחילת הארנבת האפלה עד שהמוסריות שלו עומדת במבחן, והוא לאט לאט מאבד את היכולת להבחין בין טוב ורע. מ"כלבי הקש", דרך "משאלת מוות" ועד "מי מפחד מהזאב הרע", הקולנוע תמיד אהב לבחון את התמודדותו של אדם רגיל עם אימה שנכנסת
סצנת הפתיחה, למשל, מרמזת על המשבר שיכה ביסודות הזוגיות בהמשך, והתפאורות החלולות של ההצגה שמעלים השניים מעידות על הפחד מחשיפה ומהמבט הבוחן של הסביבה.
אמנם סופו של "הסוכן" מתארך יתר על המידה וממשיך לנבור באותה הנקודה אף שהיא כבר הובהרה, אבל אולי זה חלק מהעניין. הרי ברגע שמתמסרים ליצר הנקמה קשה מאוד לטפס חזרה החוצה. ובכל זאת, מדובר ביצירה חזקה ומרשימה שממשיכה להדהד הרבה לאחר הצפייה.