הסרט "קונג: אי הגולגולת" לא מצליח לחדש

הקוף המפלצתי קינג קונג מלווה אותנו פחות או יותר מימיו הראשונים של הקולנוע. גרסתו הראשונה היתה בשנת 1933, לאחר מכן הגיעה גרסת 1976 שידועה בעיקר בכך שהעניקה לשחקנית ג’סיקה לאנג את תפקידה הראשון, ואז שוב ב־2005 תחת שרביט הבימוי של פיטר ג’קסון.

כל הסרטים הללו זכו בפרסי אוסקר על עבודת האפקטים, אך בזמן שאלו הלכו והשתכללו עם השנים, העלילה נותרה זהה: קבוצת אנשים מערבית נחשפת לייצור הענק, ומכיוון שהאנושות מאופיינת בפחד ושנאה ממה שהיא לא מכירה, הם תופסים ושובים אותו, אך במהרה לומדים על בשרם שעם הטבע לא כדאי להתעסק.

השנה החליטו בהוליווד שחייבים לעשות אתחול לעלילת המפלצת האהובה, ושוב נשלחים אנשים לצד המרוחק של כדור הארץ, ונרדפת בעולם הייצורים הפרה־היסטוריים שעדיין מתהלכים על פני האדמה.

הסרט "קונג: אי הגולגולת"

הגרסה החדשה, "קונג: אי הגולגולת", מיועדת להשתייך לעולם הקולנועי המשותף של "גודזילה" המחודש משנת 2014, כך שסביר להניח שבשנים הקרובות נראה את קונג נלחם במפלצת היפנית. על "אי הגולגולת" אמון הבמאי ג'ורדן ווגט־רוברטס, שזוהי ההפקה ההוליוודית הגדולה הראשונה שלו, ובקאסט השחקנים אפשר למצוא פרצופים מוכרים ואהובים כמו ג’ון גודמן, סמיואל ל. ג’קסון, טום הידלסטון בהכי חתיך שלו עד כה, וזוכת האוסקר ברי לארסון ("חדר") שמתבזבזת לחלוטין בתפקידה הנוכחי.

"קונג: אי הגולגולת" אמנם מתרחש בתום ימי מלחמת וייטנאם, אך הוא עשוי בכוונה בסגנון סרט הרפתקאות משנות הארבעים, מתנהל עם קורטוב קריצה ומודעות עצמית ובטח שלא לוקח את עצמו ברצינות. עם ההפקה המרשימה הסרט הופך לרכבת הרים מהנה למדי. יש בו מרדפים סוחפים, ואפילו כמה ניסיונות להגיד משהו על טבע האדם (אם כי ברמה רדודה למדי).

מבחינת המפלצת, הפעם קונג הוא בעצם יצור מתבגר שאיבד את הוריו, וזה מראה שלסרט יש רצון לעצב אחרת את הדמות המיתית הזאת. אך על אף כל אלו, עדיין נשאלת השאלה למה. למה, בשם כל קופות הכרטיסים, הושקעו כל כך הרבה שעות עבודה והררי כסף כדי לספר בדיוק את אותו הסיפור שכבר ראינו כל כך הרבה פעמים ובאותה צורה? הסרט מעביר שעתיים חביבות של אקשן והרפתקאות "כמו פעם", אבל בתומו באמת שקשה להבין מדוע היה צורך מלכתחילה.