ביקורת הסרט "לפני שאפול": עכשיו תתרגשו

הוליווד, אנחנו יודעים, פועלת על פי חלוקות מגדריות ארכאיות לחלוטין. עדות לכך אפשר לראות במגמה שפשתה בשנים האחרונות: כשבמאי גבר מצליח לייצר להיט קטן ומפתיע, הוליווד חוטפת אותו במהירות מסחררת לשובר קופות גדול. כך קרה למשל עם “עולם היורה” (קולין טרוורו), “דוקטור סטריינג’” (סקוט דריקסון) או “גודזילה” (גארת’ אדוורדס). לעומת זאת, במאית שהרשימה, תאלץ להסתפק בעיבוד קולנועי לאחד מרבי המכר המיועדים לנערות. זה התחיל עם קת’רין הארדוויק ב”דמדומים”, בשנה שעברה המשיך עם תיאה שארוק (“ללכת בדרכך”) ובקרוב תביים אווה דובארניי את “קמט בזמן” . היום יוצא לבתי הקולנוע בארץ עוד מקרה שכזה, “לפני שאפול”. הפעם הבימאית היא ריי רוסו יאנג, שביימה את "אף אחד לא הולך" שזכה בפרס מיוחד בסאנדנס.

הלסטון סייג' וזואי דויטש בסרט לפני שאפול

“לפני שאפול” מספר על סאם (זואי דויטש), תיכוניסטית יפה ומקובלת שחיה חיים של תיכוניסטית יפה ומקובלת. זה כולל חבר חתיך, שלוש חברות הכי טובות שמתלבשות ומדברות כמוה, וכמובן התעמרות בילדים הפחות מקובלים. אבל לילה אחד, לאחר מסיבה שהשתבשה, סאם עוברת תאונת דרכים ובבוקר מגלה שהיא נידונה לחיות את אותו היום שוב ושוב. לרוע מזלה של סאם, היא לא צפתה בקומדיה האהובה “לקום אתמול בבוקר”, בסרט האקשן “קצה המחר” או בסרט האימה “האנטר” – אם למנות כמה דוגמאות בולטות לסרטים עם אותה נקודת פתיחה, ולכן צריכה לפענח לבדה כיצד לשבור את התבנית.

האמת שתחילת הסרט סוחפת למדי, זאת על אף שהוא פועל בטריטוריות המקובלות של סרטי נעורים, אלו שבהם כולם יפים בצורה יוצאת מן הכלל וכל סצנה חייבת לכלול שיר פופ אחר. “לפני שאפול” גם נהנה מהופעות לא רעות של השחקנים הצעירים, ומעשייה משובחת בתחום הצילום והעיצוב, מה שמציב אותו מעט מעל רוב העיבודים הספרותיים האחרונים, השואפים לשחזר בכוח את הצלחת “דמדומים” ו”אשמת הכוכבים”. הבעיה היא שככל שהסרט מתקדם כך הוא הופך לדידקטי יותר, עד לרמה שבה הוא מרגיש פחות כמו סרט ויותר כמו ברכות גנריות מגוגל־תמונות שמדביקים על הוול של חבר פייסבוק לא חשוב שחוגג יום הולדת. לצופים צעירים יהיה אולי קל יותר לקבל את העלילה הפשטנית, אך המבוגרים יותר יגכחו אל מול הלקחים שלומדת גיבורת הסרט, שנראים מובנים מאליהם כבר מהדקה הראשונה.