$
קולנוע וטלוויזיה

אבי, איפה אתה: הקולנוע מפרק לגורמים את המשפחה הישראלית

אשכנזים עשירים, מזרחיים עניים, אבות חלשים וחביתה וסלט לארוחת ערב. כך משתקפת המשפחה הישראלית בקולנוע של השנה האחרונה. הבמאי קולירין: "המשפחה הישראלית היא גרעין כל הבעיות"

אור סיגולי 09:3201.02.17

"השאלות הכי גדולות שלנו כחברה קשורות למשפחה. מהרמה הלאומית ועד לפרטית", אומר הבמאי ערן קולירין, שסרטו שעולה בשבוע הבא בבתי הקולנוע, "מעבר להרים ולגבעות", מפרק לגורמים את המשפחה הישראלית ."זו יחידת הקיום הכי בסיסית, בטח כשזה מגיע לישראליות. המשפחה היא גרעין כל הבעיות והשאלות הקיומיות".

 

ואכן, בקולנוע הישראלי נדמה שהתא המשפחתי הוא הדרך לספר מי אנחנו. אך מה שמעניין הוא תמונת המצב שמשתקפת מהסרטים האלו, והאם הם מציפים דברים שאולי אנחנו לא יודעים על עצמנו, או מנסים לשכוח.

 

"מעבר להרים ולגבעות" הוא חוליה נוספת בסרטים על המשפחה הישראלית־יהודית שעלו לאחרונה, אחרי "החטאים", "ברש", "שבוע ויום", "חתונה מנייר" וכמה שיעלו בקרוב, כמו "אנטנה" ו"נדיה - שם זמני". גם אם מביאים בחשבון אילוצי הפצה, מקריות ונסיבתיות (הסרטים הישראליים לא תמיד מגיעים לקולנוע בשנת הפקתם), רואים שיבול סרטי התא המשפחתי הנוכחי חושף כמה מגמות.

 

הראשונה היא שהמשפחה האשכנזית עדיין נוכחת יותר מזו המזרחית. זו, כמובן, תוצאה ישירה של מיעוט היוצרים המזרחיים, אבל גם הסרטים הבולטים שעסקו בנרטיב מזרחי ב־2016, מתעסקים יותר בקהילתיות ("ישמח חתני") או בשלב שלפני התא המשפחתי המסורתי ("אבינו").

 

מתוך הסרט " מעבר להרים ולגבעות" מתוך הסרט " מעבר להרים ולגבעות" צילום: שי גולדמן

 

את המשפחה האשכנזית בקולנוע מגדירים שני דברים עיקריים. הראשון הוא מעמד סוציו־אקונומי גבוה. הסרט היחיד מהזמן האחרון שעוסק במשפחה אשכנזית ממעמד ביניים־נמוך הוא "ברש" של מיכל ויניק, אבל מבחינתה האלמנט העדתי איננו רלבנטי. "בתהליך הליהוק שאלה המלהקת מאיזו עדה המשפחה", מספרת ויניק, "סיכמנו שאנחנו מכוונות למשפחה מעורבת, ושהדגש לא יהיה על מוצא ההורים".

 

ואם המשפחה האשכנזית תמיד אמידה, מצבה של המשפחה המאופיינת כמזרחית בקולנוע הישראלי - כמעט תמיד ההפך. למעשה, הסרט היחיד מהשנים האחרונות שהציג משפחה מזרחית מבוססת, היה "המילים הטובות" של שמי זרחין.

אבות פגומים ושבורים

 

המגמה השנייה שעולה היא השפעתו של האב, וגם כאן ניצב הבדל עדתי. רוב סרטי הנרטיב המזרחי שעסקו בתא המשפחתי, הציבו במרכזם את דמות האם, כשהאב, אם בכלל נכח, היה דמות פסיבית לחלוטין.

 

הבמאי ערן קולירין הבמאי ערן קולירין צילום: אביב חופי

 

במשפחה האשכנזית הקולנועית המצב קצת אחר. ביבול של השנה החולפת, האב, בין שהוא הגיבור ובין שדמות משנה, הוא זה שמתניע את העלילה ופעולותיו משפיעות באופן ישיר על חיי כל הדמויות שמסביבו. עם זאת, לא בהכרח מדובר בדמות חזקה. "שבוע ויום", "אנטנה", "מעבר להרים ולגבעות" ו"החטאים", בין היתר, מציגים אבות שאמנם אי אפשר לערער על הדומיננטיות הפטריארכלית שלהם, אבל הם פגומים ושבורים. ובסופו של דבר, דווקא האם שניצבת בצד היא זו שמתקנת את המצב.

 

"אולי זה מגיע ממקום יהודי", אומר קולירין. "האבא הוא רך, עדין כזה. האמא היא זו שלוקחת את החוק לידיים, היא תיזום ותעשה דברים. הנשים הן שפועלות, מסדרות את הדברים, מסבירות, יש להן עולם משלהן".

 

הסרט "נדיה" הסרט "נדיה" צילום: טליה גלאון

 

פרופ' דפנה הקר מהפקולטה למשפטים והתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל־אביב חושבת שהקולנוע העכשווי מציג היטב את מצבו המציאותי של האב הישראלי: "אנחנו חיים בחברה פטריארכלית. הגברים מרוויחים יותר, אלימים יותר, ועם זאת יש סדקים והתערערות. כיום נשאלת השאלה מה זו גבריות ומה זו אבהות, ועדיין אין תשובות. המודל נסדק כי נשים משתתפות בשוק העבודה כמו הגברים, אך מנגד, גברים לא תפסו לגמרי את מקומם בבית או החליפו את הדומיננטיות של האמא. לכן עולים סממנים של חולשה".

 

הבמאית מיכל ויניק הבמאית מיכל ויניק צילום: עמית שעל

 

בסרטה "נדיה - שם זמני", המספר על משפחה שנקרעת בעקבות גילוי זהותה האמיתית של האם, עיצבה הבמאית טובה אשר אב קולנועי מעט שונה, אך למעשה הוא מסגיר את אותן הבעיות. "בדמותו של יואב, האבא, הלכתי לכיוון המאצ'ו, הכל־ישראלי", מסבירה אשר. "הוא בטוח בעצמו, לא ממש מנהל דיון כי הוא יודע הכל. אבל הוא האיש הרע. ובסופו של דבר, הוא חלש יותר מהנשים. זו פסאדה חיצונית של גבר כמעט מושלם, שמובל על ידי אגו ולא יכול להתמודד עם האמת".

 

את המונח "משפחה ישראלית" קשה להגדיר, מלבד אולי אלמנט אחד חוצה הבדלים. "ב'ברש' המשפחה מאופיינת דרך התגובות שלה לנסיבות המקומיות, וזו בעצם הישראליות שלה", אומרת ויניק. "האבא שכמעט איבד רגל בשלום הגליל, הילדות שמשתעממות בטקס יום הזיכרון, האמא שחשוב לה לעשות סטייקים ביום העצמאות. מעבר לאלו הם אנשים שיכולים להתקיים בכל מדינה".

 

קולירין מצביע על כך שלמרות הכל, רב הדומה על השונה: "הטקסים שהסרט מתעסק בהם, העגה הישראלית, אלו דברים שחותכים עדות. בסופו של דבר כולנו רצים למקלט בשעת אזעקה, כולנו אוכלים חביתה וסלט, כולנו מתגייסים לצבא".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x