הסרט "שתיקה": מעריצי סקורסזה ימצאו מה לאהוב בו

עדיין ישנה התרגשות אמיתית בכל פעם שמגיע למסכים סרט חדש של מרטין סקורסזה. בכל זאת, מדובר באחד הבמאים הגדולים, שלא רק הביא לנו כמה מיצירות המופת המפוארות ביותר ("השור הזועם", "נהג מונית", "עידן התמימות"), אלא גם ממשיך להפתיע אותנו בגיל 74. "שתיקה" הוא סרטו ה־24, והוא יוצא לאחר אחת ההצלחות הגדולות של הבמאי עד כה, "הזאב מוול סטריט", אף שבאמת קשה להאמין ששני הסרטים האלה הם פרי אותו היוצר. אם "הזאב מוול סטריט" טס ב־500 קמ"ש, "שתיקה" הולך לאט לאט ועוצר מדי פעם להביט על הרוח שנושבת בעלי העצים. אם הקודם הוא כולו נהנתנות ודקדנטיות, החדש הוא על אמונה והקרבה.

"שתיקה" מבוסס על ספרו של שוסאקו אנדו. הוא מספר על רודריגז, כומר פורטוגלי צעיר במאה ה־17 שיוצא לחפש כומר שנעלם במהלך רדיפת הנוצרים ביפן, והשמועות מספרות שאיבד את אמונתו. במסע המסוכן רודריגז יראה לנגד עיניו את זוועות האינקוויזיציה, וגם האמונה שלו תעמוד בפני מבחנים קשים. סרטו החדש של סקורסזה,

שמתפרס על פני שלוש שעות, הוא כולו מסה תיאולוגית קולנועית, שמעלה שאלות שירתקו לא רק נוצרים. אמנם עמדתו ברורה מהרגע הראשון, אך היא נותנת מקום גם לתומכי הדת וגם למתנגדיה, ומטפלת בנושא בצורה מעניינת מאוד. את העומק התסריטאי מגבים צילום עוצר נשימה ותחושת אפיות מרהיבה. זה מסוג הסרטים שקשה להסיר מהם את העיניים ושמבקשים מהצופה לספוג לא מעט.

אף שמדובר באחת מיצירותיו המרשימות של הבמאי, זו איננה המלצה קלה לקהל הרחב. "שתיקה" לא רק אטי מאוד ולעתים מרגיש כמו דיון תיאורטי ארוך, יש בו גם סצנות עינויים קשות לצפייה. במבנה הוא אולי מזכיר את הספר "לב המאפליה" ואת הסרט "אפוקליפסה עכשיו" שנעשה בעקבותיו, אך זה איננו סיפור מסע רגיל, אלא כזה המצריך סבלנות ואורך נשימה. מלבד זאת, ישנן כמה בחירות מאכזבות בעשייתו, במיוחד בחלקו האחרון, שבו סקורסזה נותן לנו תשובות מוחלטות וקלות מדי בנושא קיומו של אלוהים. גם הליהוק של אנדרו גארפילד לתפקיד רודריגז (שבצירוף הופעתו ב"הסרבן" השנה הפך לנציג המשיחיות בקולנוע האמריקאי) מרגיש מאולץ וחורק.

"שתיקה" לא מתאים ליציאה עם חברים ביום שישי, אבל מעריצי סקורסזה, או אוהבי קולנוע מאתגר ולא מתפשר, ודאי ימצאו הרבה מה לאהוב בו.

אנדרו גארפילד בתפקיד רודריגז מתוך הסרט "שתיקה" צילום: באדיבות יונייטד קינג