סטודנטית ערבייה לאמנות כתבה על שטיח "אלוהים מת" וחייה הפכו לגיהינום

ביום ראשון שעבר, במסגרת שיעור ציור באוניברסיטת חיפה, הביאה הסטודנטית י' (שמה המלא שמור במערכת), ערבייה ילידת אום אל־פחם בשנות ה־20 לחייה, חמישה שטיחי תפילה, שעליהם ריססה בספריי כתובת בערבית האומרת: "אלוהים מת, המשך בתפילתך".

"הכוונה שלי היתה לדבר על הקיצוניים הדתיים באסלאם, כמו דאעש", מספרת י' בראיון ל"כלכליסט", "אלו שבשם האלוהים והאמונה הורגים ורוצחים ועושים דברים המנוגדים לדת האסלאם ואין בלבם רחמים. לא היתה לי כוונה לפגוע באמונה הדתית של אף מאמין". מה שקרה אחר כך נראה כאילו לקוח ממדריך למשתמש בחברה שעוברת תהליך של הקצנה דתית ונותנת לגיטימציה לרדיפה ולסתימת פיות של כל מי שחושב אחרת. מה שהתחיל כתרגיל נאיבי של סטודנטית צעירה נהפך במהרה לסאגת אימה הכוללת מכות, איומים על חייה של י', שהביאו אותה לעזוב את ביתה, פסק הלכה שדורש ממנה לבקש סליחה מהחברה הערבית ושלל כתבות מגנות בתקשורת.

האמנית י' צילום: אלעד גרשגורן

שתי סטודנטיות דתיות־מוסלמיות שראו את העבודות פירשו אותן באופן שונה מכוונתה של י' וראו בהן לעג לאנשים דתיים המתפללים לאלוהים־לא קיים.

"הן צילמו את העבודות והעלו אותן לפייסבוק בלי לבקש את אישורי", מספרת י'. אחת מהן שלחה את הצילום לעיתון "בלדתנא" ("הכפר שלנו" — ע"ב) של התנועה האסלאמית באום אל־פחם. אחר כך אחת הסטודנטיות תקפה את י’, לפתה אותה בעורפה בחוזקה וניסתה להפיל אותה לרצפה, בעודה קוראת לה לשוב לקרוא את הקוראן, כי אינה מבינה את שכתוב בו.

"אין אמנות במקום שבו נפגע כבוד הדת", נכתב ב"בלדתנא" וכן ש”האסון הגדול הוא שזו שיצרה את העבודה היא בת אום אל־פחם, עיר האמונה והטוהר, המצודה של האסלאם".

עוד נאמר על ידי מרואיין לכתבה, בן אום אל־פחם, ש”זהו רצון נואש של אנשים בינוניים להתבלט ולעלות על הגל האנטי־אסלאמיסטי ששוטף את החברה הערבית, כפי שניתן לראות בסרטים שנעשים לאחרונה". כוונתו של המרואיין היא כמובן לסרטה של מייסלון חמוד “לא פה, לא שם”, שמתאר חיי נשים ערביות שבחרו לעזוב את הכפר ולחיות חיים עצמאיים בתל אביב. מאז יצא הסרט לאקרנים בשבוע שעבר הוא הספיק לעורר מחלוקת גדולה בחברה הערבית. 

עבודת של האמנית י'

צילום העבודה של י' והביקורת עליה הופצו לכל עבר דרך פייסבוק וכל אמצעי התקשורת בערבית בגליל. ידיעה על כך פורסמה גם ב־ynet. מועצת הפתווה (מועצת הדת האסלאמית באום אל־פחם) הוציאה פסק הלכה שהתייחס ל“לא פה, לא שם” ולעבודה של י’, וזו לשונו: “מועצת הפתווה לא מקבלת את היצירות הפוגעות בדתות ומבקשת מהיוצרים לחזור בהם ולבקש את סליחת החברה”.

אמא דתייה, אבא חילוני

פסק ההלכה של הפתווה הציב את י’ ומשפחתה בסכנת חיים ממשית. בהתייעצות עם הוריה היא פנתה למשטרה והתלוננה על שתי הסטודנטיות. “אנשים התחילו לאיים עליי, שלחו לי הודעות והפיצו את פרופיל הפייסבוק שלי", היא אומרת. המצב נעשה חמור עד כדי כך שסגרה את דף הפייסבוק שלה. אחרי התלבטות הסכימה להתנצל בפני הפתווה, דבר התנצלותה עדיין לא התפרסם.

“במשפחה שלנו מכבדים את הדעות של כולם", מספרת י’, שאמה דתייה ואביה חילוני. “אף פעם לא חשבנו שהדת יכולה להגביל את האמנות שאעשה או להשפיע כך על החיים שלנו. גם אם הם לא מסכימים איתי, יש לי תמיד מקום להביע את דעתי".

בימים אלו נאלצה לעזוב את מקום מגוריה הקבוע בחיפה. לקראת סוף השבוע שעבר פנתה המשטרה לי’, והורתה לה ליצור עמם קשר אם בכוונתה לבוא לבקר באום אל־פחם, כך שהמשטרה תוכל להיערך בהתאם ולדאוג לה לליווי. בסוף השבוע הזה היא נמנעה מלהגיע לעיר.

הסיפור הזה מעלה בזיכרון את סיפורה של האמנית הפמיניסטית חנאן אבו חוסיין, שלפני 21 שנה היתה הסטודנטית המוסלמית הראשונה בבצלאל, והציגה בסיום לימודיה פסלי איברי מין נשיים. אבו חוסיין, שפילסה את הדרך לאמניות ערביות, שילמה מחיר בעבור תעוזתה, ואמנותה הוחרמה.

זהו גם מקרה נוסף בגל שמאפיין את חצי השנה האחרונה, החל בסערת ציור איילת שקד בשנקר וכלה בבנימין נתניהו וחבל התלייה בבצלאל בדצמבר. בישראל של היום

השמרנות מתעצמת בחברה היהודית כמו בזו הערבית, וסתימת פיות מקבלת לגיטימציה.

בסך הכל תרגיל

“תרגיל בכיתה הוא עדיין לא יצירת אמנות,” מסבירה י’, “עשיתי את זה עבור הקהל באוניברסיטה. בחוץ יש קהל אחר ואני מודעת לכך".

"האקדמיה היא מעבדת מחקר", אומר האמן פיליפ רנצר, ראש החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה. "הסטודנטיות שהתלוננו חשפו את העבודה לציבור שלא מבין בדיוק את תהליכי הלימודים. המשמעות היא שבעתיד סטודנטים אולי יפחדו לעשות דברים בגלל פחד ממלשנות".

שתי הסטודנטיות שהפיצו את התמונות הובאו ביום ראשון לחקירה משטרתית.

“אמנות באה לערער, להביע דעה ולדבר על כל מה שיש בחברה", מסכמת י’, “אי אפשר להפיל אמנות רק בגלל שהיא מדברת על דת או על פוליטיקה. אמנות לא באה להיות עדינה או יפה. היא באה לבקר וזה לא בהכרח דבר נעים”.