מעצב התיקים ג'רום דרייפוס: "לקארל לגרפלד אין חיים"

לג'רום דרייפוס (42) יש בטן מלאה על תעשיית האופנה שהוא משתייך אליה. למעשה, הוא עזב את תחום עיצוב הבגדים ועבר לעיצוב תיקים בעיקר כדי להימנע מהתעסקות עם כל הדברים שהוא כל כך לא אוהב באופנה. "ב־98 התחלתי לעצב תיקים", הוא מספר בריאיון סקייפ ל"כלכליסט". הוא עבר לפריז בגיל 17 כדי ללמוד אופנה, אך פרש כעבור שלושה חודשים כדי לעבוד עם מעצב־העל ג'ון גליאנו. "הצלחתי מאוד והלבשתי דמויות בפרופיל גבוה כמו מייקל ג'קסון. אבל אחרי חמש שנים הרגשתי שזה לא בשבילי. אני לא אוהב להסתובב עם קארל לגרלפד", הוא ממשיך, "המשמעות של להצליח בעולם האופנה היא להיות בודד מאוד. אין זמן לחברים או למשפחה, ואלה דברים שחשובים לי מאוד. למה את חושבת שקארל עובד כל הזמן גם בגילו? אין לו חיים".

מעצב התיקים ג'רום דרייפוס צילום: יח"צ חו"ל

זו תפיסה מאוד לא קונבנציונלית, בעיקר בעולם האופנה, שהרבה אנשים דוחפים כדי להיכנס אליו ובדרך מאבדים כל אחיזה בשורשים. אצל דרייפוס זה אחרת. מלבד יחסי האהבה־שנאה עם עולם העיצוב, קשה לו עם אידיאל היופי של האופנה בכלל והאופנה העילית בפרט. "לפני זמן מה פנו אליי ממחלקת הפרסום של 'ווג'", הוא מספר. "שאלו למה אני לא מפרסם אצלם את התיקים, ואמרתי להם שכל עוד הם משתמשים בדוגמניות צעירות מאוד עם בעיות אכילה זה לא יקרה. אני מעצב תיקים לנשים, ולא פמינסטי לטעמי להציג אותן כך".

מעצב האופנה קארל לגרפלד צילום: גטי אימג'ס

את מה שכן פמינסטי בעיניו הוא מביא לידי ביטוי בתיקים שלו, שהפכו לשם נרדף לסטייל ואיכות ב־13 השנים האחרונות וקנו לו לקוחות נאמנות כמו שרה ג'סיקה פארקר, ריהאנה, ביונסה ועוד רבות וטובות. כעת התיקים נמכרים גם בארץ בבוטיק נומרו 13 התל־אביבי (900–3,500 שקל). "הקשבתי לסביבה, לחברים וללקוחות, שטענו שתיקים הם לרוב נורא כבדים", הוא מספר איך הכל התחיל, "בסוף שנות התשעים גם התחילה רוויה מטרנד הלוגואים ואנשים חיפשו משהו יותר נקי וקליל". אז הוא החל לעצב תיקים פרקטיים, כאלה "שמתאימים לחיי היומיום של נשים", כהגדרתו.

ביונסה עם תיק של ג'רום דרייפוס צילום: יח"צ

איך אתה מקל על נשים בעזרת תיקים?

"תראי", הוא צוחק וחוזר להשוואות מעולם האופנה, "קוקו שאנל היתה אשה איומה אבל גאונה גדולה. היא שחררה נשים מאופנה קשה של מחוכים לוחצים ולא נוחים. היא רצתה להקל עליהן. גם אני מנסה להקל עליהן, כי יש לנשים מספיק על הראש. אז אני מעצב תיקים נוחים, לא כבדים מדי, עם תאי חלוקה הגיוניים. אני מסתכל על סיטואציות יומיומיות ומנסה לפתור אותן. למשל, כשאת נוסעת במונית ורוצה לשלם לנהג, אז כדי למצוא את הכסף את שופכת את כל התיק החוצה ואחר כך מגלה ששכחת חצי מהדברים שלך במונית. אני דואג לשים תאורה בתיקים שלי, כדי שלא תצטרכי לשפוך הכל החוצה".

טיילור סוויפט עם תיק של ג'רום דרייפוס צילום: יח"צ

אשתו של דרייפוס, איזבל מארנט, היא מעצבת אופנה נחשבת לא פחות ממנו. לפני כחמש שנים היא הביאה לאוויר העולם את הסניקרס עם הפלטפורמה הנסתרת, שזכו מאז לשלל חיקויים ואינטרפרטציות מהקולגות והפכו לפריט חובה בארון של כל אשה. גם ליין הבגדים שלה נינוח, וניכר שהשאיפה להקל על נשים היא משפחתית. "אבל זה לא רק אנחנו. גם לאשה ברחוב יש שאיפה להיות נינוחה. אני חושב שהביטוי French Negligee (הזנחה צרפתית — מונח המתייחס לשיק הפריזאי הפשוט שהוא על גבול ההזנחה) הוא הנכון ביותר". 

סוד העור הדק

אך אל תטעו, התיקים של דרייפוס ממש לא פשוטים. לרוב הם בעלי שיק בוהמייני, שהוא באמת נינוח ולכאורה לא מוקפד, אבל הם מושקעים ומרהיבים וגם יש מאחוריהם אידיאולגיה: "אני עובד עם עורות שמיוצרים בשיטה מיוחדת ואקולוגית. מלבד העובדה שזה טוב לסביבה, העורות יוצאים דקים נורא ולכן קלים יותר לנשיאה".

כל תיק מקבל שם גברי אחר. בובי, למשל, הוא אחד התיקים הקלאסיים שלו: "לא התכוונתי שזה יהיה ככה, אבל גיליתי שהלקוחות אוהבות את זה. התחלתי לקבל מהן מכתבים מצחיקים על יחסיהם עם התיק כאילו היה גבר".

העורות הדקים מפלרטטים גם עם היופי שהוא אוהב כל כך לשנוא, שכן הם לא יציבים ונוטים להשתפשף ולקבל מראה משומש קולי עם הזמן. בשום אופן לא "קום איל פו", כמו שהצרפתים אומרים.

"כן, התיקים משתפשפים ומקבלים חיים ויופי משל עצמם, כמו בעולם האמיתי. וזה בדיוק מה שעולם האופנה לא מודה בו", הוא אומר. "נשים שואלות שמלות מפוארות לטקסים, וכולם נראים יפים וזוהרים כל הזמן, אבל המציאות אחרת. את קצת שמנה? אז מה? גם אני לא מושלם".