מת ובועט: פרינס לא נח - גם בקבר

מה קורה כשכוכב פופ ענק מת? סדר הפעולות ידוע ומוכתב מראש. הספד מרגש, כתבות מסכמות קריירה, טקסים, מחוות, ביוגרפיה רשמית, אוסף להיטים, מארז מפואר, הוצאות מחודשות, תמונות חדשות, פוסטרים, רמיקסים, סרט תיעודי, טי־שרטים ועוד ועוד מרצ'נדייז. צריך לסחוט את הלימון כמה שרק אפשר, עד הטיפה האחרונה, אחרת מותו היה סתם בזבוז, כמו מותם של האנשים הרגילים.

פרינס לא היה איש רגיל, הוא היה כוכב־על יחיד במינו, יחיד בדורו. לפני קצת יותר מחצי שנה הוא הלך לעולמו, בהפתעה גמורה, בגיל 57. אוסף הלהיטים שיצא לזכרו בשבוע שעבר, "Prince 4Ever" (לב גרופ מדיה), מכיל 40 שירים, ובהם כל להיטיו הגדולים והמוכרים לאורך השנים. אמנם כשמדובר באמן חרוץ וותיק כמו פרינס, לסכם את הקריירה ב־40 שירים בלבד זו בדיחה, אבל גם אם המון פנינים חסרות, האוסף החדש מעיף את המוח. למעריצים הוא לא מחדש, אבל כל מי שלא זוכר על שום מה גדולתו של הנסיך הסגול, האוסף הזה יזכיר לו בקלות.

פרינס. מתמסחר בקברו צילום: איי פי

ריאקציה מהממת חושים

פרינס לקח את ה־Fאנק של שנות השבעים וביסס עליו את ה־Fאנק של שנות השמונים, שמשלב את הסקס־אפיל השחור המלוכלך והנוטף של ג'יימס בראון עם סולואים על גיטרה הלקוחים מהרוק הכבד של התקופה, וכמובן עם סינתפופ. על רגל אחת, פרינס הכניס את הסאונד הרובוטי, הסינתטי והקר של האייטיז לתוך שני ז'אנרים חמים מאוד - Fאנק ורוק. הריאקציה הכימית היתה לא פחות ממהממת חושים.

האוסף מכיל את כל הלהיטים הגדולים של פרינס, כמו יצירת המופת האלמותית "When Doves Cry", שיר כל כך חדשני וייחודי שרשימת הז'אנרים המיוחסת לו בוויקיפדיה כוללת פופ אקספרימנטלי, ניאו־פסיכדליה, סינתפופ וסול, ותהילתו היא על שהוא נטול באס.

אנדרטה של הערצה באחוזתו של פרינס צילום: justine walpole

האוסף, המוצר הפרינסי השלם הראשון שיוצא מאז מותו, כולל גם חוברת צילומים של פרינס שטרם פורסמו אשר נלכדו בעדשתו של הצלם המוערך הרב ריטס, שמת בתחילת שנות האלפיים, ואת השיר החדש הראשון שיצא אחרי מותו, "Moonbeam Levels" - שיר מיד־טמפו יפה, מבוסס פסנתר, פלוס סינתים תקופתיים. הוא הוקלט ב־1982 בסשן ההקלטות לאלבום "1999", אך מעולם לא יצא באופן רשמי ורק צץ פה ושם בבוטלגים. ההשמעה הרשמית הראשונה שלו היתה בשבוע שעבר ברשת ABC האמריקאית, כשמעריצים אדוקים של הכוכב האזינו לו בשידור חי באולפן ולאחר מכן נתנו את שני הסנט שלהם על השיר. אחר כך הוא עלה ליוטיוב, אך טוקבקיסטים מתחכמים מתעקשים שמדובר בתרמית ושזה בכלל לא נשמע כמו פרינס.

בפברואר שנה הבאה תצא גם מהדורת דלוקס בעריכה דגיטלית מחודשת של אלבום האייטיז הקלאסי "גשם סגול". המהדורה החדשה תכלול אלבום נוסף, עם חומרים שטרם יצאו, מהארכיון הבלתי נדלה של פרינס, שממנו בוודאי ייצאו בעתיד עוד ועוד שירים חדשים.

עיזבון של 300 מיליון דולר

חודש לאחר מותו של פרינס הוכרז רשמית שהוא נגרם מנטילת מנת יתר של משכך הכאבים פנטניל, ונשללו חשדות להתאבדות או רצח. על פי בקשתו גופתו נשרפה. אפרו, המוחזק בכד המעוצב כמו אחוזתו פייזלי פארק במינסוטה, הוצב לראווה באותה האחוזה, והחלק מהקומפלקס הכולל את אולפנו, מועדון ההופעות שלו ומשרדיו נפתח בחודש שעבר לציבור הרחב כמוזיאון. בחייהם ובמותם כוכבי פופ שייכים למנהליהם, לחברות התקליטים שלהם, לתקשורת ולמעריציהם - הם שייכים לכולם חוץ מאשר לעצמם. וכל מי שלוקח או מקבל או מוכר או קונה חתיכה מהם יכול מקסימום להגיד לעצמו שזה מה שהאדם שבתוך כוכב הפופ היה רוצה.

אז חלקים נרחבים מהבית של פרינס הפכו למוזיאון בזמן שהמלחמה שתכריע מי יירש את עיזבונו, המוערך ב־300 מיליון דולר, עדיין ניטשת בבתי המשפט.

ריח האופורטוניזם מתערבב עם געגוע כן לכוכב המנוח. מי שנמצאים בעסקי המכירות ממשיכים למכור אותו, ומי שנמצאים בעסקי הקניות ממשיכים לקנות אותו. מה עוד אפשר לעשות. ככה זה עובד.