המעצבים שחוזרים ללימודים בסטייל
עיפרון פרעצל, תיק עיפרון וקו באורך 64 ק"מ. לקראת החזרה ללימודים 30 מעצבים קיבלו עיפרון אחד והתבקשו ליצור באמצעותו כראות עיניהם
אם תנסו לצייר בעיפרון קו אחד ארוך עד שתיגמר העופרת, אורכו יהיה כ־64 ק"מ. זה גם מה שעומד מאחורי אחת העבודות (של אביגיל ריינר ושלומי נחמני) בתערוכת "העיפרון", שתוצג מחר באירוע "קלמר" (מ־18:00, גן יעקב שבכיכר הבימה) ותמשיך בשבוע הבא בסטודיו אאא.
מאחורי האירוע, שחוגג את חזרתם של הסטודנטים ללימודים, ניצבים סטודיו אאא ולימור יוספון־גולדמן. "אנחנו מתכננים הפנינג גדול של עיצוב וחזרה ללימודים", אומר אברהם קורנפלד מסטודיו אאא. "ישתתפו בו גם חברות ומותגי עיצוב כמו שופו, פאלפ, בעלי המלאכה, פודיש וחנות הספרים סיפור פשוט".
חלק מרכזי בהפנינג יהיה התערוכה, שבה משתתפים 30 אנשי עיצוב ואמנות. "פנינו ליוצרים מכל תחומי היצירה הוויזואלית", מספר קורנפלד, "מעצבים גרפיים, מעצבי תכשיטים, אדריכלים, מעצבי אופנה, מאיירים ואפילו בובנאית. כולם קיבלו משימה זהה: לקחת עיפרון פשוט ולהחזיר אותו כיצירה בפרשנות האישית שלהם. קיבלנו תוצאות מעניינות ביותר, כל אחד לקח את זה לכיוון שלו.
"הטייס וגלעד פודגור יצרו 'עיפרון פרעצל'; בתיה קולטון סרגה דמות בגובה מטר שיש לה תיק בצורת עיפרון; אביגיל ריינר ושלומי נחמני ציירו קו של 64 ק"מ על אלפיים דפים, וכרכו אותם זה מעל זה כך שכל אחד יכול לתלוש לעצמו דף. חנן דה־לנגה פוצץ את העיפרון ומסגר אותו".
איך עלה הרעיון?
"זה צץ בהמשך לפרויקט קודם שעשינו עם סביבונים. נתנו סביבון עץ גנרי ליוצרים שונים וביקשנו מהם לעצב אותו. הפעם בחרנו בעיפרון לקראת החזרה ללימודים".
את הסטודיו הקים קורנפלד לפני חמש שנים. "סיימתי את לימודי העיצוב הגרפי ועסקתי הרבה בעיצוב פונטים. החלטתי שאני רוצה להציג אותם לעולם בחנות, כך שמעצבים יוכלו לרכוש אותם ולהשתמש בהם בפרויקטים שלהם. התחלנו כחמישה מעצבים עצמאיים שמכרו דרך האתר, והיום אנחנו צוות של שמונה שמוכר 24 פונטים שונים".
לפני חצי שנה חברה אל קורנפלד אחותו שפרה, מעצבת תעשייתית, סופרת והזוכה המיתולוגית של "האח הגדול". יחד הם הקימו את המחלקה אאא חפצים, שבמסגרתה הם יוצרים באמצעות פונטים שעיצבו מוצרים מוחשיים כמו מגנטים, תיקי בד, כריות וארנקים במחירים שנעים בין 8 ל־120 שקל (לרכישה ב־alefalefalef.co.il).
מהיכן המשיכה הזאת לאות העברית?
"גדלנו במשפחה חרדית. אבא שלנו היה סופר סת"ם והוא לימד אותנו את אמנות כתיבת האותיות. כשלמדתי עיצוב גרפי, העיסוק באותיות עבריות החזיר אותי למקום הזה. תמיד הרגשתי שאני פחות ישראלי ויותר עברי. יש משהו בעברית שמושך אותי מאוד. כך גם בפונטים: אני מנסה לחזור למבנה האות הקדום והקלאסי".