לפתוח את הראש: בילינו במוזיאון הוויסקי במתחם שרונה

הקסם הגדול במתחם שרונה בתל אביב הוא ככל הנראה השילוב בין בתי הטמפלרים הנושנים לבין בתי העסק המודרניים שבתוכם. התחושה ההיסטורית הזאת בביקור במתחם יכולה להידמות - גם אם רק לכמה דקות - לזו שמתעוררת בשוטטות באחת מערי אירופה.

ככה בדיוק הרגשנו כשנכנסנו לוויסקי בר ומוזיאון, שנמצא מתחת לקרקע ומעוצב כספריית וויסקי ענקית מצד אחד וכבר־מסעדה מצד שני.

המקום הוקם ביולי האחרון בהשקעה של 6 מיליון שקל, ומציע 1,002 סוגי וויסקי שונים, שמוצגים לרווחת הכלל בספרייה פתוחה ומדהימה ביופייה. לאורחים ניתנת האפשרות להזמין משקה או לחלופין לערוך מעין מסע וויסקי בין תוצרות של מדינות שונות כמו יפן, הודו וסין.

שוט של Bowmore 25 ב־534 שקל צילום: יח"צ

חוויית שתייה אחרת

ההבטחה הגדולה של המקום היא האפשרות לטעום בו את הסוגים היקרים של המשקה הסקוטי במנות קטנטנות ובמחירים נוחים. אבל כנראה ש"נוחים" זה עניין סובייקטיבי. אמנם ניתן למצוא שם שוט ב־8 שקלים, אבל סביר להניח שזה מהסוג שכבר יש לכם בבית, ואם תרצו לטעום מאחד הבקבוקים הנדירים תיאלצו לשלם קצת יותר (שוט מהיקר ביותר יעלה לכם 2,240 שקל). בין הבקבוקים הנדירים אפשר למצוא גלנפידיך ממהדורת חבית החלומות שנוצר ב־24 יחידות בלבד, ג'וני ווקר אדיסי משנת 1960 וגלנמורנג'י 1978 פרייד שיוצר בכ־700 יחידות. מעבר לטעמים המיוחדים ישנה כמובן האפשרות להתרשם מיפי הבקבוקים, ומי שלא נמנה עם חובבי הוויסקי והגיע סתם כך, יכול כמובן להזמין משקאות כמו בכל בר אחר או את אחד הקוקטיילים על בסיס וויסקי שרוקחים שם, שהם מצוינים ועדינים יחסית.

"אנחנו נותנים לאנשים חוויית שתייה אחרת, אומר בעלי המקום, איש חיי הלילה רן דור־חי. "הרעיון המרכזי הוא לתת לקהל הישראלי את ההזדמנות להיפתח לעולם הוויסקי האדיר. זה המקום לאנשים שבאמת אוהבים את המשקה".

וויסקי בר ומוזיאון. מסע בין תוצרות של מדינות שונות צילום: יובל חן

בר כן, מוזיאון פחות

ובכל זאת, ניכר שהמקום לא באמת מצליח לתפקד כמוזיאון - אף שהוא מתהדר בשם הזה - אלא יותר כמו בר, ובאמצעות השקעה בפרטים החוויה בו היתה יכולה להיות קצת פחות מאתגרת.

על אף ההבטחה שהברמנים במקום הם מדריכי וויסקי, בביקור שלנו לא הוצעה שום הדרכה ולא ניתן לנו שום ערך מוסף. "סיורי הוויסקי" הם בעצם טעימות בישיבה על הבר או סביב שולחן, שנבחרות מתפריט מניפה המחולק למדינות. היה נחמד אם הברמן או אפילו התפריט היו מזינים אותנו גם בכמה פרטי טריוויה מעניינים על ההיסטוריה של המשקה במדינה ובאיזשהו תיאור עומק של כל אחד מהמשקאות המוגשים באותה הקטגוריה.

ככה אולי היינו משכילים קצת, בכל זאת סוף סוף הלכנו למוזיאון.