הנערים לפנינו
בסדרת העבודות החדשה שלה האמנית הישראלית מיכל חלבין מלבישה את מושאי הצילום שלה בבגדים של דיור ומטשטשת את הגבולות בין אופנה לבין תיעוד
במאי פורסמה במגזין סדרת הצילומים וביוני היא הוצגה בשבוע האופנה בפריז בגלריה ז'וזף בעיר. חלבין עצמה הוזמנה גם לתעד את אשר התרחש מאחורי הקלעים בתצוגה.
חלבין מספרת שהמפגש בין אופנה לאמנות, בין הפנטזיה של עולם האופנה לעולם האמיתי, המציאות - מעניין אותה.
אין זו הפעם הראשונה שבה היא משלבת בין האמנות שלה לאופנה: ב־2010 כבר ליהקה בעיקר בחורים בעלי מראה מגדרי מתעתע לקטלוג הקיץ של חברת האופנה הישראלית קום איל פו. אבל עולם האופנה שהיא מציגה שונה לחלוטין מזה הנשקף אלינו מדפי הכרום של המגזינים והצילומים הדיגיטליים הגרנדיוזיים. חלבין מצלמת פורטרטים, בסדרות תיעודיות, בפורמט מרובע ובסרטי צילום, אבל מבחינתה אין הבדל בין הצילום האמנותי שלה לצילומי האופנה שלה. בשני המדיומים היא מציגה ניגודים חזותיים, כשהיא עצמה בוחרת את הדמויות בקפידה, בדרך כלל צעירים וצעירות, לא דוגמנים, ואת מקום הצילום.
ראשיתה של סדרת הצילומים לקולקציית החורף של דיור לפני כשנתיים, כשבן זוגו של ון אש, הסטייליסט ועורך האופנה במגזין "דאסט", מאוריציו נרדי, קנה לו תמונה של חלבין במתנה מגלריה המייצגת אותה בניו יורק. ון אש, שאהב את הצילום, שיתף אותו באינסטגרם וסיפר עליו גם בראיון איתו ב"לה מונד". חלבין החליטה ליצור איתו קשר. "היה לי חלום: לקחת מזוודה של בגדים לאחד מהמקומות שאני מצלמת בהם, ולהלביש בהם את האנשים, מושאי הצילום שלי שם", היא אומרת. ון אש ונרדי התלהבו מהרעיון ושיתוף הפעולה ביניהם החל לקרום עור וגידים. בדיור, היא מעידה, התייחסו לצילומים כאל פרויקט אמנותי ונתנו לה יד חופשית.
תחילה חשבו לצלם באוקראינה (בעשור האחרון חלבין מצלמת הרבה בברית המועצות לשעבר), אבל בסופו של דבר, בשל מגבלות ביורוקרטיות, בחרו במבנה בית ספר בן 200 שנים בבלגיה, שבעבר ניהלו נזירות וכיום הוא משמש תיכון רגיל עם כ־1,500 תלמידים.
אם בדרך כלל חלבין מלהקת בעצמה את המצולמים שלה - על פי רוב נערים ונערות המבטאים במראם את המקום שהיא מצלמת בו — הרי שבסדרה הנוכחית היו הדברים מעט שונים: בבית הספר שבו התקיימו הצילומים גילו נוקשות וסירבו לאפשר לתלמידים להצטלם (בסופו של דבר היא הצליחה לצלם רק שני תלמידים משם). חלבין, שלא הכירה את בלגיה, נעזרה במלהק מקומי שמתמחה בסטריט קאסטינג (דמויות מן הרחוב, ולא דוגמנים מקצועיים) והבין בדיוק מה היא מחפשת.
לבסוף נבחרה קבוצת רקדנים מבית ספר למחול באנטוורפן: 15 נערים בעלי מראה שברירי, אנדרוגיני ומתעתע. הסטיילינג המשובח של נרדי, שהלביש אותם בבגדי דיור גדולים ממידתם, הספרטניות הכנסייתית של החדרים שבהם צולמו ונקודת המבט המרתקת של חלבין - כל אלה חברו יחד לסדרה יפהפייה.