דה ליידי איז אה ביץ'

זו הפעם הראשונה שבה סטילמן מביים סרט שמתבסס על ספר ולא על תסריט מקורי. "התלהבתי מהספר, אבל בהתחלה נראה לי בעייתי לעבד אותו למסך", מספר סטילמן בראיון שהתקיים במסגרת ביקורו בפסטיבל ירושלים, "כשקוראים אותו הוא מרגיש מרושע ופגום, אבל מכיוון שאוסטן לא סיימה אותו מעולם, היה לי חופש ככותב".

“אהבה וידידות” הוא קומדיה שנונה במרכזה ליידי סוזן, בגילומה המצוין של קייט בקינסייל, שמתאלמנת ומוצאת את עצמה כאם חד-הורית נטולת ממון והשפעה, ולכן עושה ככל שביכולתה לטפס במעלה הסולם החברתי, כולל לתמרן ולשקר לכל הנקרה בדרכה. על אף זאת, קשה שלא להיות בעדה ולקוות שתצליח במזימותיה.

קשה להיות עשיר

שלא כמו עיבודים אחרונים לאוסטין, סטילמן בחר שלא להפוך את הסרט למעשייה מודרנית, אלא להיצמד לתקופה בה נכתב הספר, על אף המגבלות התקציביות: “אני מאוד אוהב את המאה ה-18 ובעיני היא מאוד דומה לתקופה שלנו", אכן, על אף ש"אהבה ידידות" מתרחש בתקופה רחוקה עם חוקים חברתיים שנראים מיושנים, הוא מרגיש טבעי מאוד לסטילמן. כמו בעבודותיו הקודמות, גם הסרט הזה עוסק במעמד בינוני-עליון, בדמויות שנמצאות בחיפוש אחר הווה טוב יותר, המצליחות לעורר אהדה והזדהות על אף פגמיהן.  

קייט בקינסייל וטום בנט בסרט אהבה וידידות של הבמאי וויט סטילמן צילום: יח"צ

בעיקר כי קל לנו לראות בהן את עצמנו. סטילמן נחשב בעיני רבים לקול משפיע מאד, על אף שיצר מעט סרטים באופן יחסי. “אני משתהה הרבה על בניית העולם ועובר זמן רב עד שאני מרוצה בתוך היקום היצירתי שלי”, הוא מסביר מדוע ביים רק חמישה סרטים על פני רבע מאה. “אני לרוב עובד במחזורים של ארבע שנים לסרט, אבל עכשיו זה מצטמצם. ככל שמתבגרים יש יותר על מה לכתוב”.

תהליך העבודה על "אהבה וידידות" התחיל עוד בשנת 2003, “התחלתי לעבוד על 'ליידי סוזן' עוד לפני שסגרתי עסקה, בזמני החופשי, תוך כדי שאני כותב פרוייקטים שונים על מנת שאוכל לממן אוכל לילדים שלי".

רק לאחר שסיים את הכתיבה הצליח למצוא מימון. המשבר המתסכל ביותר היה כשאחת מחברות ההפקה לא הסכימה לאשר לבקינסייל את התפקיד הראשי. “זאת אחת הסיבות שלקח לי 13 שנה להרים את הסרט” הוא מספר על השחקנית שהשתתפה גם בסרטו "ימים אחרונים של דיסקו", "ידעתי שהיא נכונה לתפקיד. לבסוף החלטנו להפסיק את העבודה עם אותה חברה, החתמנו את קייט, וההפקה התחילה להתגלגל”. 

מתוך "אהבה וידידות" צילום: יח"צ

התגלית המפתיעה

על אף הופעתה המוצלחת של בקינסייל, את ההצגה גונב שחקן בריטי לא מוכר בשם טום בנט, המגלם את מחזרה המטופש. "בקריאות לפני הצילומים בנט נתן הופעה כל כך טובה, שהבנתי שאני חייב לתת לו עוד סצנות", אומר סטילמן, "כך יצא בעצם שרוב התפקיד שלו נכתב ממש בזמן הצילומים”.

סטילמן יודע שתגליות כמו בנט לא היו מתאפשרות אם היה מביים את הסרט בשיטה האולפנית (הוא תמיד פעל בשוליה של המכונה ההוליוודית) “זה פשוט מדהים מהם האספקטים שנכנסים לעבודה בהפקות גדולות. לאולפנים יש רשימה עם שמות השחקנים בצמוד לערך השוק שלהם, ועל פי זה הם מלהקים. בקולנוע העצמאי אפשר פשוט להיפגש עם השחקנים ולקרוא את התסריט ביחד. הבעיה בעשייה עצמאית היא שאף פעם אי אפשר לדעת האם הכסף יספיק, אבל לך כבמאי יש שליטה בלי שמישהו נושף בעורפך”.