האיש שבקיר

בצורה בריונית או חביבה?

"בריונות של ילדים קטנים בבית הספר. זה היה קצת הומוריסטי וקצת בריוני אבל הכל נעשה ממקום של מחווה, אני מגיע מתרבות שהיא מאוד הופעתית ומחוותית. אם אין לך אופניים אתה מצייר אותם ומופיע והנה כאילו יש לך, הם בבעלותך. לכן ציירנו את מה שחשקנו בו, וכאן החשיבות החוויתית של ליצור אובייקטים שאולי אין לך".

רובין רוד בגני יהושע צילום: עמית שעל

למה לא לחכות לשיעור ציור ולהוציא את התסכול על המחברת?

"לא היו לנו פעילויות אמנותיות בשום צורה, לא היה לנו באמת כלום, וזאת היתה הדרך שלנו להביע את עצמנו, לגנוב גירים, לצייר אוביקטים פשוטים ולהופיע. רק כשלמדתי אמנות הבנתי עד כמה תקופת בית הספר היתה חשובה, הבנתי שזאת השפה האמנותית שלי, שאני משתמש בחוויות שמגיעות מהחיים שלי".

רוד הגיע לארץ כדי לצייר על קירות תל אביב. אבל לצייר זה להמעיט באמנות שלו. יצירתו לא ממש נכנסת לקטגוריה רגילה של גרפיטי או ציורי רחוב אלא יותר כמו פעולה על גבי קירות במרחב הציבורי. הוא בעצם משתמש ברחוב כבבד הציור, הקיר הוא מצע לפעולה של הגוף עליו. מבחינה ויזואלית, ציוריו מתייחסים לתרבות ההיפ־הופ והגרפיטי, אך הפרויקטים שלו משלבים מדיומים כצילום, אנימציה, פרפורמנס ופיסול.

את שלבי הכנת ציורי הקיר המשולבים בפרפורמנס הוא מתעד בתמונות או עבודות וידיאו כאשר התוצר הסופי יוצג בכלל מאוחר יותר בחללי אמנות. רוד הוא מעין מספר סיפורים כאשר אותן סדרות צילומים הן המספרות את סיפור העבודה. מובן שרוד משאיר אחריו את ציורי הקיר השונים וכך מזמין את הקהל לפעול עליהם כרצונם.

הגעתו התאפשרה ביוזמת עדי גורה, אוצרת ומנהלת גלריה ברוורמן. רוד מיוצג על ידי הגלריה והציג בה לראשונה בשנת 2014 תערוכת יחיד. הוא הביע רצון להגיע לארץ לכמה שבועות, לחקור אותה ולצלם בה כמה עבודות שהרגיש שלהן זיקה לישראל. גורה פנתה לעירייה ואגף התרבות הביע נכונות וסייע במציאת מקומות בהם יוכל לפעול.

רוד חזר לביתו בשבוע שעבר, אך על שלושה קירות בעיר השאיר לעוברים ושבים את פועלו: בפארק גני יהושע (בצידה המערבי של טיילת הספורטק בצמוד לגינת הכלבים), בשכונת נווה שאנן (רחוב הגר"א 33) ועל אחד מקירות תיכון אליאנס שבשכונת רמת אביב. תוצרי העבודה שלו יוצגו בגלריה ברוורמן בשנה הבאה. "כשהגעתי לכאן לפני שנתיים הופתעתי מאוד מכמה שתל אביב חיה", הוא מסביר מדוע שב, "בנוסף, גם אני גדלתי במדינה בה תמיד היה מתח מתחת לפני השטח, קונפליקט שאנחנו מודעים אליו ומשפיע על החיים של כולנו".

עוד זווית היא מסתורי הקבלה שאליה נמשך מאז היה כאן בפעם הקודמת, ומספר שזו הפעם הראשונה שהוא מדבר על זה עם התקשורת. "הרעיון של להכניס רוח לתוך אוביקט ולהחיות אותו, ככה בדיוק אני רואה את האמנות שלי. אני מצייר משהו ומעניק לו חיים על ידי רוח שאני מכניס לתוכו, וזאת חפיפה שמצאתי רק כשהגעתי לישראל. לכן חשקתי לחזור ולעשות כאן אמנות אחרי מחקר על יהדות, על האדמה הזאת ועל הקונפליקט".

רוד (40) הוא בוגר תואר באמנות (Witwatersrand Technikon) ולימודי תואר שני בבית הספר לקולנוע, טלוויזיה ואמנות של דרום אפריקה. עבודותיו הוצגו או נמצאות באוספים של המוזיאונים החשובים בעולם כמו המומה והגוגנהיים, מרכז פומפידו והמודרן טייט. הוא מרבה להציג בביאנלות והשתתף בין השאר בביאנלה בסידני (2010) ובפרפורמה 2015 בניו יורק.

אז מה הוא צייר כאן? בנווה שאנן צייר נשר לו מחוברים שלושה מיתרים. הציור הושפע מהקבלה ומהיהדות מכיוון שהוא מבטא כמה לחיות יש קשר לנשמה היהודית. "ניסיתי לצייר אותו כמו עפיפון באוויר ולכן זה נראה כמו אובייקט שעף ברוח אך נשלט על ידי האדם, הוא חי אבל הוא גם אימג’". בפארק הירקון צייר כלב שנקרא GOD DOG. לטענתו, עבור האבות העתיקים שלנו הכלב היה משהו סימבולי של הערצה וסגידה. במקביל זה גם כלב ששומר עליך (GUARD DOG), כלב שמירה. בתיכון אליאנס צייר ורד, כאשר ההשראה הגיעה מהבלט רומיאו ויוליה שראה בניו יורק. "אני כמו די.ג'יי שעושה מיקס בין הרבה משמעויות ונותן להן קצב עכשווי יותר, מערבב לסאונד שיתאים למאה ה־21".