מי מתעסק
האגרסיביות של שירות המוזיקה "טיידל" של ג'יי.זי ראויה לביקורת. אבל אין ברירה אחרת בעולם הקשוח של הסטרימינג
בשלושת הימים לאחר מותו של פרינס הרקיע הביקוש לחומרים שלו ברשת שחקים: מכירות השירים והאלבומים שלו זינקו פי 420 עם 2.3 מיליון שירים שנרכשו בפורמט דיגיטלי, על פי נתוני נילסן. היקף המכירות לא נבע רק מגלי ההערצה המחודשת והגעגוע שתקפו מיליוני אנשים, אלא גם מסיבה נוספת: מי שרצה להקשיב לקטלוג של פרינס בשירות הסטרימינג החביב עליו, נניח ספוטיפיי או אפל מיוזיק, נתקל בדף ריק כמעט לחלוטין. את אלבומי הזמר היה אפשר למצוא להאזנה רק בשירות אחד ושולי יחסית עד כה, טיידל (TIDAL), שהקים הראפר ג'יי.זי עם כמה שותפים.
פרינס לא היחיד. גם הקטלוגים של ריהאנה וניל יאנג זמינים היום אך ורק אצל השחקנית החדשה והחצופה בענף. הצעד האחרון, והאגרסיבי מכולם, הגיע לפני שבועיים כשיצא האלבום החדש והמדובר של ביונסה, "למונייד". "למונייד" לא זמין בשום שירות סטרימינג אחר, וכנראה גם לא יהיה. במאבק לשרוד בשוק הסטרימינג האכזרי מול מתחרות גדולות כמו ספוטיפיי, אפל וגוגל, הבינו מנהלי טיידל הקטנה שיש לנקוט את כל האמצעים. הם החליטו להפוך אותה לבית הבלעדי של כמה אמני ענק, גם אם המחיר הוא לא מעט ביקורת וסכסוכים.
כדי להבין את התועלת ממהלכים כאלו צריך להסתכל על המספרים: לספוטיפיי יש כ־100 מיליון משתמשים. לאפל מיוזיק 11 מיליון. לעומת זאת, בפעם האחרונה שטיידל דיווחה על מספר משתמשים, במרץ, היו לה רק 3 מיליון כאלו - לא כולם פעילים.
עתיד שוק המוזיקה
את מספר ההאזנות בסטרימינג של שירי "למונייד" בשבוע הראשון לצאתו אפשר להעריך ב־100 מיליון. כולן דרך טיידל. כל מאזין שרצה להקשיב להם ולא היה מנוי של השירות נדרש להירשם לתקופת ההתנסות חינמית, וניתן להעריך שהמהלך הוסיף לחברה כמה מיליוני משתמשים.
סדרת הצעדים האגרסיבית של טיידל מגיעה בתזמון היסטורי עבור שירותי הסטרימינג, שעקפו בשנה שעברה לראשונה את הורדות המוזיקה כמקור התמלוגים העיקרי של חברות התקליטים הגדולות בארה"ב. ממוצר נישתי לחובבי מוזיקה כבדים נראה כי המודל הזה הופך לדרך העיקרית שבה כולנו נצרוך מוזיקה בעתיד הקרוב, כפי שה־mp3 החליף את הדיסק שהחליף את הקלטות. כולם רוצים נתח מהעוגה - חברות מוזיקה ותיקות כמו פנדורה או סאונדקלאוד לצד ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ומיקרוסופט. מנגד, הפער בין ההכנסות שניתן לייצר עם מספר מנויים קטן לבין ההשקעה הנדרשת והיקף התמלוגים לחברות התקליטים הופך את השוק לאכזרי במיוחד עבור שחקניות קטנות. שורה של חברות כמו rdio, מוג וביטס כבר נסגרו או נמכרו לחברות גדולות יותר.
בטווח הקצר נראה כי אסטרטגיית ההסכמים הבלעדיים עובדת: לאף אחד לא אכפת לעשות מינוי חינמי שאפשר לבטל. בימים שאחרי שחרור האלבום של ביונסה זינקו הורדות אפליקציות האייפון של טיידל מהמקום ה־600 במצעד של אפל למקום השני (למשך יום) ולמקום קבוע בחמישייה הפותחת של אפליקציות המוזיקה. השאלה הגדולה היא כמה ממיליוני המצטרפים החדשים יסכימו לשלם 10 דולר בחודש כדי להמשיך ליהנות מהשירות, שמציע אמנם איכות סאונד גבוהה וקטלוג רחב, אבל הוא עדיין פחות נוח לשימוש מספוטיפיי.
זמין בישראל
בטווח הארוך רעיון הבלעדיות הוא בעייתי. הרעיון הבסיסי מאחורי כל שירותי הסטרימינג הוא לגבות מהמשתמש תשלום חודשי קבוע של כמה דולרים, ובתמורה להעניק לו גישה לא מוגבלת לקטלוג נרחב של עשרות מיליוני שירים - בשאיפה לכל המוזיקה המוקלטת שקיימת בעולם. לא רבים יהיו מוכנים לשלם על שני שירותים במקביל.
עם זאת, כנראה שאין לטיידל הרבה ברירות: אם טיידל לא רוצה למצוא את עצמה במשבצת השירות הבא שמכריז על פשיטת רגל, כנראה שמהלכי הבלעדיות הם רק יריית הפתיחה בקרב שעשוי להפוך ליותר ויותר אגרסיבי.
מי שירוויחו מהישרדותה של טיידל הם דווקא המשתמשים הישראלים, מאחר שההעדפה של החברות המובילות בתחום להישאר בשלב זה מחוץ לשוק המקומי משאירה אותה כאופציה היחידה, גם אם לא מושלמת, עבור ישראלים שמעוניינים להצטרף לעולם המודרני של האזנה ישירה למוזיקה בצורה פשוטה וחוקית.