אל תגיד לי מה ללבוש

לפני 5 שנים, כשליאנדרה מדין היתה בת 22, סטודנטית לעיתונות בניו יורק, היא ישבה עם חברה וקיטרה על חיי האהבה הכושלים שלה, ועל כך שהיא לא מוצאת בן זוג. "ברור שאין לך", אמרה לה החברה, "כי את לא מתלבשת למען גברים". עבור מדין היה זה לא פחות מאשר רגע של הארה. "אלוהים, חשבתי לעצמי, אני רווקה כי אני בוחרת באופנה על פני גברים - והאופנה הטובה ביותר היא תמיד זו שבנים לא מבינים".

את התובנה הזאת החלה להסביר ולהרחיב בפוסטים שפרסמה בבלוג שלה "Man Repeller" ("דוחה גברים" בתרגום חופשי, manrepeller.com). תחילה זה היה טור אישי שהתבסס רק על נקודת המבט שלה על הבגדים ועל סגנון הלבוש הייחודי שלה - מין ערבוביה של פריטי לבוש ואביזרים שהיא עוטה בשכבות ולכאורה נדמה שאין קשר ביניהם, ובכל זאת, עליה זה נראה מגניב, אבל בתוך זמן קצר הוא נהפך לעסק מצליח.

לאחרונה הוגדרה מדין ב"גרדיאן" הבריטי אחת מקובעי הטרנדים המשפיעים בשנה החולפת - עם יותר מ־10 מיליון צפיות בבלוג ויותר מ־850 אלף עוקבים בחשבונות הטוויטר והאינסטגרם שלה; ב־2012 כבר הוכתרה על ידי מגזין "פורבס" לאחת מקובעות הטרנדים המשפיעות ביותר מתחת לגיל 30, ונכנסה לרשימת 25 הבלוגים הטובים של מגזין "טיים". ועדיין היא לא האיט־גירל או נערת הזוהר שהייתם מצפים שתהיה.

ליאנדרה מדין. "התלבשו בשביל עצמכן ולא בשביל גברים או נשים אחרות. חשבו על זה כעל תהליך של סינון: אם בחור יוצא איתך רק בגלל המראה שלך ומה שאת לובשת, כנראה שלא אכפת לו ממי שאת באמת" צילום: גטי אימג'ס

מי שגדלה באפר איסט־סייד במנהטן למשפחה שהעניקה לה חינוך יהודי־אורתודוקסי, יושבת עכשיו בשורה הראשונה בתצוגות בבירות האופנה וזוכה ליחס של כבוד בגלל, ואולי למרות, נקודת המבט השונה, המשעשעת והמשועשעת שלה על אופנה גבוהה. "הבלוג של מדין הוא כמו לקרוא את תעשיית האופנה כתסריט שכתבה לנה דנהאם", נכתב ב"גרדיאן".

כך, למשל, כתבה מדין שהיא "אוהבת ללבוש מכנסיים בגזרה גבוהה ובאורך עד הקרסול שלא מחמיאים לי אבל בעיניי הם קוּליים. הם נותנים לי להרגיש כגרסה מעניינת יותר של עצמי, וזו מבחינתי תמצית הסטייל". הרבה לפני שבאה מדין לבשו נשים בגדים שגברים סברו שהם לא מחמיאים להן, לא הבינו אותם במקרה הטוב ושנאו במקרה הפחות טוב. אבל היא פשוט קראה לילד (או לבגד, או למי שלובשת אותו) בשמו: "דוחה גברים".

יש מי שאולי יראו בבלוג של מדין מין מניפסט שכותרתו "כך תיפטרי מהגבר שלך בעזרת תלבושת אחת", אבל היא שוללת את זה. "הבלוג שלי לא עוסק באיך לדחות גברים אלא באופנה טובה", אמרה בראיון אחד. "תמיד רציתי להראות לנערות צעירות שאין חוקים. לבשו מה שאתן מרגישות בו טוב ומעניק לכן ביטחון, התלבשו בשביל עצמכן ולא בשביל גברים או נשים אחרות. חשבו על זה כעל תהליך של סינון. אם בחור יוצא איתך רק בגלל המראה שלך ומה שאת לובשת - כנראה שלא אכפת לו ממי שאת באמת".

ליאנדרה מדין מעודדת את קוראותיה ללבוש "אופנה שעלולה להיתפס כדוחה בעיני גברים", כמו מכנסי הרמון, אוברולים, ז'קטים מרופדי כתפיים או כפכפי עץ. "אופנה טובה נועדה לְרַצוֹת נשים, צילום: גטי אימג'ס

וזה אולי סוד קסמה: הגישה הפמיניסטית הלא־מתנצלת והלא־מתחנפת, או כפי שהיא מגדירה זאת: "אני לובשת מה שמתחשק לי" - היא חלק בלתי נפרד מכוח המשיכה שלה. אותנטיות, היא חוזרת ומדגישה, היא המפתח להצלחתה. את זה היא כבר ידעה כנראה בגיל צעיר, ויש לכך אפילו תיעוד: בסרטון וידיאו, שצילמה פעם אמהּ, נראית מדין בת השמונה כשלראשה כובע מקלחת המגן מפני כינים, אומרת למצלמה: "זאת התלבושת שלי. אתם אוהבים אותה? אם יש מישהו שלא, ממש לא אכפת לי". המסר שלה לא השתנה הרבה עם השנים. בפוסטים שלה היא מעודדת נשים "להיות עצמך, להרגיש נוח עם מי שאת". נדמה שזו גם הדעה שבה מחזיקות שתי איקונות האופנה שלה: השחקנית דיאן קיטון והסופרת פראן ליבוביץ - שתיהן נשים חובבות חליפות גבריות בעלות סגנון מובהק שלא אימצו את המראה המקובל, הנשי והסקסי.

צילום: גטי אימג'ס

החליפות הגבריות לא לבד. מדין מעודדת את קוראות הבלוג שלה ללבוש במפגיע "אופנה שעלולה להיתפס כדוחה בעיני בני המין הגברי". למשל, מכנסי הרמון, ג'ינס בגזרת בויפרנד, אוברולים, ז'קטים עם כתפיים מרופדות, או כפכפי עץ - אבל לא רק. "אופנה טובה", היא מדגישה, "נועדה לְרַצוֹת נשים, לא גברים. כך קורה שהטרנדים שאנחנו אוהבות דוחים בנים - וזה בעצמו דבר נהדר".

אופנה כמלחמת מינים? נדמה שמדין עצמה לא היתה בטוחה שהתזה שלה תחזיק מעמד. "החלטתי לרכוב על הגל עד שהוא יישבר - הייתי בטוחה שהוא יישבר, במשך שנים חיכיתי והגל לא נשבר, אני חייבת להודות שזה האוקיינוס המוזר ביותר ששחיתי בו", אמרה למגזין "קוסמופוליטן". וכך עוד בהיותה סטודנטית התפרנסה משילוב פרסומות, פוסטים ממומנים, עמלות על מכירת פריטים שכתבה עליהם בבלוג שלה ודמי השתתפות באירועים, שהכניסו לה סכום של שש ספרות. 

ליאנדרה מדין. מדין. יותר מ־10 מיליון צפיות בבלוג שלה ו־850 אלף עוקבים צילום: גטי אימג'ס

מהר מאוד גם שיתופי פעולה מסחריים עם מעצבים נהפכו למקור הכנסה. ב־2012, למשל, עיצבה למותג המעילים הניו־יורקי גריפון מעיל טרנץ' שאזל מהמלאי בתוך שעות אחדות אחרי שפרסמה פוסט בבלוג שלה; ב־2014 עיצבה לנינה ריצ'י את הגרסה הצבעונית שלה לתיק האיקוני של המותג "לה מרשה"; היא גם הצטלמה לפרסומת במכנסי ג'ינס של ג'יי־קרו, שיתפה פעולה עם סופרגה ולאחרונה חברה למותג האיפור נארס.

כיום ליאנדרה מדין היא חברת מדיה לכל דבר, המעסיקה שישה עובדים וחולשת על כל מפעלותיה התקשורתיים והאופנתיים. לפני שנתיים גם פרסמה ספר, "Man Repeller: Seeking Love, Finding Overalls", שמספר על השפעת הבחירות האופנתיות שלה על חייה.

אה, כן, למרות כל הקיטורים שלה בענייני זוגיות ואהבה, שהולידו את הבלוג, היא מהר מאוד גם מצאה בן זוג - מנהל כספים יהודי אמריקאי, אייבי כהן. אל החופה, אגב, צעדה כשהיא לובשת שמלה של מרקזה וז'קט אופנוענים לבן שנתפרו במיוחד עבורה על ידי חברתה, המעצבת רבקה מינקוף.