סוף לרעב
"עורבני חקיין, חלק 2", הסרט האחרון בסדרת "משחקי הרעב", מספק לצופים האדוקים טוויסט דרמטי שזוכה לתמיכה ראויה בבימוי, בצילום ובמשחק
אבל "עורבני חקיין, חלק 2" הפתיע. הוא התברר כסרט קודר ומהורהר על חבורת צעירים פוסט־טראומתית שיוצאת לקרב אחרון נגד הכוח הגדול השולט בגורלם. האקשן קצת נדחק, משחקי הרעב הפיזיים הוחלפו במעללים פסיכולוגיים, והשחקנים קיבלו תפקידים דרמטיים עם בשר. הסרט קצת ארוך, אבל בסך הכל התפנית מוצלחת — וגם הסרט.
לא בזכות התסריט
"משחקי הרעב" היא סדרה בת ארבעה סרטים המבוססים על סדרת ספרי פנטזיה והרפתקאות לנוער (כן, היו רק שלושה ספרים, אבל האחרון חולק לשני סרטים). בתוך החזון הדיסטופי הכללי של הסדרה — עולם פוסט־אפוקליפטי ובו ממשל פשיסטי השולט בכל ובני נוער שנשלחים להילחם זה בזה עד מוות — "עורבני חקיין" מעלה לא מעט נקודות למחשבה על העתיד וגם על ההווה של בני האדם.
"עורבני חקיין, חלק 2". שילוב נכון של אקשן ודרמה צילום: Murray Close
כך, בין השאר, הוא מעלה שאלות על הרשתות החברתיות, תוכניות הריאליטי והכיוון שהמדיה פונה אליו באופן כללי; על שלטון מרכזי וצמצום חופש הפרט; על הברוטליות של המלחמה ועל המחיר הנדרש למהפכה. אבל התסריט אינו הצד החזק של הסרט, ובלא מעט רגעים המשחק מחפה על פתרונות עלילתיים פשוטים למדי.
זה נכון בעיקר במקרה של ג'ניפר לורנס, המגלמת את הגיבורה קטניס אוורדין. הפעם היא אמורה להפיל את שלטון הקפיטול ולברר לעצמה את מי היא אוהבת באמת. אכן, החיים קשים בגיל הנעורים, ולורנס חוגגת את העניין, משחקת על הציר שבין ילדה שכמעט כורעת תחת עומס רגשי לאשה לוחמת, ומייצרת דמות עמוקה. מסרט לסרט אפשר לראות איך היא גדלה לתוך התפקיד וגדלה כשחקנית (אוסקר אחד, על "אופטימיות היא שם המשחק", כבר יש לה), והיא רק בת 25.
לצדה מרשימים גם ג'וש הצ'רסון, כפיטה אחוז הדיבוק, וגלריה מכובדת המורכבת מג'וליאן מור, וודי הארלסון, דונלד סתרלנד ופיליפ סימור הופמן, שזהו הסרט האחרון שצילם לפני מותו.
סוף הולם לסדרה
הבמאי פרנסיס לורנס חיבר כאן היטב בין האקשן לדרמה, וכל אחד מהם מטופל כראוי. זהו הסרט השלישי שלו בסדרה, ושיתוף הפעולה השלישי שלו עם הצלם הבלגי ג'ו וויליאמס שחתום על עבודת צילום סוחפת (חוץ משניים־שלושה שוטים לא בפוקוס). העולם שהם בונים יחדיו נראה אפל ומאפשר לצופים ללכת שבי אחרי קטניס־לורנס.
ביציאה מהאולם סיכמו ביניהם כמה צופים שזה לא יכול להיות הסוף של "משחקי הרעב". אבל זה אמור להיות הסוף, ו"עורבני חקיין" הוא סיום הולם שיאפשר לנו לזכור את הסדרה לא רק כהצלחה מסחרית, אלא כרביעיית סרטים ללא נפילות, שיש בה כמה זיכרונות נעימים ומחשבות עתידניות.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. תמונתה של ג'ניפר לורנס הורדה מהפוסטרים בירושלים ובבני ברק.2. ללא ספק היו בסרט יותר מדי חיבוקים.
3. ג'נה מאלון ("עד קצה העולם") מצליחה לגנוב את ההצגה לכמה דקות בגלל ראש מגולח.
