"הופתעתי מרמת החשיפה"
עבודה חדשה של האמן איתמר שמשוני שמוצגת בירושלים מגלה על מה מדברים ביניהם יאיר גרבוז, מרים כבסה, יצחק ליבנה וזויה צ'רקסקי
"לא הייתי רוצה לראות אמנים בתכניות ריאליטי, אבל אני מכיר בעובדה שאנחנו כבר שם", אומר האמן איתמר שמשוני, שתערוכתו החדשה "מאסטרצ'אט" מוצגת בסדנאות האמנים בירושלים עד סוף יולי (ב־6 ביוני ב־13:00 ייערכו השקת קטלוג ושיח גלריה. הכניסה חופשית).
התערוכה נסבה על עבודת וידיאו שבה מתעד שמשוני ארבעה אמנים ישראלים מצליחים - יאיר גרבוז, מרים כבסה, זויה צ'רקסקי ויצחק ליבנה - המנהלים ביניהם צ'טים ממחשביהם האישיים. הארבעה מדברים במשך 24 דקות על תהליכי יצירה, עולם האמנות הישראלי והחיים בכלל. תוך כדי שיחה הם נשמעים לקול אנונימי, מעין "אח גדול", שמחלק להם הוראות מחד ונקודות מאידך, מה שהופך את הצ'ט גם למעין תחרות.
דיבור שהופך למניפסט
שמשוני (35) הוא אחד האמנים הצעירים המדוברים בארץ. יש לו תואר ראשון ושני בהצטיינות מבצלאל והוא מציג בתערוכות נחשבות כבר כמה שנים. היצירה שהפכה אותו לכוכב היא "סטוני 1.0", מעין רובוט שנועד לתחזק מצבות בבתי קברות.
"אני מנסה להרכיב גוף עבודות שעוסק באמנות וחיים", הוא מספר, "מין מעבדה כזו שבאמצעותה אני חוקר איך תחומים שונים שאני אוהב מתחברים לאמנות".
עבודה של איתר שמשוני אז למה ריאליטי?
"הפורמט אפשר לי לקחת דברים שאמרו האמנים, להנמיך אותם ומנגד להפוך אותם למניפסט. הרי מדובר בארבעה מאסטרים, והרב־שיח שהתהווה ביניהם הוא משהו שאפשר ללמוד ממנו".
איך התבצע תהליך העבודה בפועל?
"גיבשתי את הקונספט עם האוצרת מעין שלף, ורק אחרי שהאמנים ניהלו שיחות ביניהם במשך חודש הלכתי לעורך ניר וקסמן, צפיתי בחומרים והופתעתי מרמת החשיפה שלהם. אחר כך התחיל תהליך אפיון הדמויות: גרבוז תויג כילד הרע — גם משום שהשיחות הוקלטו ממש אחרי נאום הקמיעות שלו, כבסה כציירת הטוטאלית, ליבנה כג'נטלמן חביב הנשים וצ'רקסקי כמי שהכי נהנתה מהחוויה".
אחריות למילים
היצירה של מאסטרצ'אט הציפה גם בשמשוני עצמו עניינים אמנותיים לא פתורים. "הייתי בדיכאון מציור", הוא מתוודה. "כשצפיתי בחומרים התחלתי להבין איך ציירים גדולים כאלה מתנהלים, והם החזירו לי את התשוקה לבד ולצבעים. קניתי קנבס והעברתי אליו דימוי תוך כדי הקשבה לצ'טים שלהם, וגם הציור הזה מוצג בתערוכה".
איך הגיבו האמנים לתוצר הסופי?
"הפחד הכי גדול שלי היה ממה שהם יגידו. אף פעם לא היתה לי אחריות כזו למילים של אחרים, וזה היה עבורי עומס רגשי כבד. הרגיע אותי מאוד כשליבנה וצ'רקסקי הגיעו לפתיחה ואהבו את התוצאה".
