לוטוס בסלון

בביתם של נעה צוייג ואילן גולדשטיין היוגה נוכחת בכל פינה: אם זה צילום על הקיר, אם ציוד לתרגול בפינת החדר ואם מדף עמוס ספרים בנושא. "היוגה היא חלק מהחיים שלנו: כתרגול, כתחום עניין, כמקצוע, כעסק משפחתי, כנושא שיחה", אומרת צוייג. "באחת הנסיעות הארוכות שלנו דיברנו במכונית על מקומה של היוגה במשפחה שלנו. תוך כדי שיחה הבנו שיש עוד הרבה תלמידים במרכז הקשורים ביניהם בקשרי משפחה. עניין אותנו לדעת איך זה אצלם, איך היוגה מחברת אותם".

צוייג, מורה ליוגה שהקימה ומנהלת מרכז לאיינגאר יוגה בתל אביב, וגולדשטיין, ששותף בניהולו, חברו לאחת התלמידות, הצלמת רוני כנעני, ויצאו יחד למסע של שנה בין בתיהם של תלמידי המרכז. החוויה המרתקת, האינטימית והמרגשת שחוו הפכה לספר שבו צילומים יפהפיים ושיחות אינטימיות עם התלמידים, והוא יושק בערב חגיגי במרכז איינגאר ב־20 ביוני — יום אחד לפני יום היוגה הבינלאומי. "מצאתי די בקלות אנשים שיש ביניהם כמה דברים במשותף", כותבת צוייג בפתיח לספר, "כולם מתרגלים יוגה, כולם מתרגלים איינגאר יוגה, לכולם יש בני משפחה שמתרגלים איינגאר יוגה וכולם הסכימו להצטלם בביתם".

צוייג נשבתה בקסם היוגה בטיול למזרח אחרי הצבא. היא למדה תולדות האמנות והיסטוריה באוניברסיטה העברית ומלמדת יוגה מ־1990, אבל רק לאחר פגישה עם ב.ק.ס איינגאר בכנס יוגה בלונדון ב־1993 החליטה לבחור בעיסוק ביוגה כדרך חיים. תחילה לימדה בסלון ביתה, ובסוף שנות התשעים קיבלה אישור מהגורו לפתוח מרכז איינגאר רשמי, בניהולה. כיום מלמדים במרכז עוד שמונה מורים, וצוייג גם מלמדת שיעורי יוגה טיפולית וקורס מורים.

מתוך הספר: ליאת וחמי פדלון־כהן ובנם יהלי. לוטם: "כשאני מדלגת על שיעור הגוף מזכיר לי" צילום: רוני כנעני

צוייג וגולדשטיין בחרו ביוגה, אבל בנותיהם נולדו לתוכה: גילי הצעירה מרדה בה, עלמא הבכורה למדה לחיות "איתה ואותה", אומרת צוייג. עלמא, סטודנטית בבאר שבע, ממשיכה לתרגל שם, אצל מורה לאיינגאר. מטבע הדברים הם מנהלים שיחות חולין על היוגה ומה שסביבה. "הכי כיף ומרומם כשאנחנו חולקים חוויות מעודנות ותובנות הקשורות ביוגה", אומרת צוייג. "אנחנו משוחחות לא מעט על יוגה. לפעמים היא מבקשת ממני הכוונה מעשית לתרגול, וכשזה קורה אני מרגישה גאווה".

המסע חשף בפניהם מגוון קשרי משפחה - אמהות ובנות, אחים, חם וחתן, בני זוג ובתם. "זה היה מעניין לראות את תלמידי המרכז מתרגלים בבית", אומר גולדשטיין; "הפעם המרכז בא אליהם". זה לא מובן מאליו, הם מציינים, שאנשים פתחו את ביתם ולבם, ועוד בשעת התרגול.

מעבר לצילומים שבהם המצולמים תרגלו יוגה בבית (זו חוויה שונה לגמרי, מקצתם מודים), הם דיברו על מקומה של היוגה בחייהם. "פתאום עלו שאלות שמעולם לא עלו: מה הם זוכרים מהשיעור הראשון, מה היוגה שינתה בחייהם, מה היא שינתה בחייו של בן המשפחה, איך התגלגלו לזה. הם גילו דברים חדשים זה על זה; גילו חיבורים שהיוגה עושה ביניהם. היה כיף גדול".

למשל, דפנה גרייף ומיכאל ברקוביץ, אם ובנה, מצאו ביוגה תחום עניין משותף. מיכאל הגיע דרך דפנה, כהמלצה "מהסוג שאי אפשר לסרב לה". מאז, הוא מודה, הוא יותר שם לב לגופו. מיקי ארדיטי ועידו מנור, חם וחתן, מתרגלים יחד בספונטניות, "בסלון לפני הארוחה, גם הנכדים מצטרפים". יניב וג'ייד עמרם, בעל ואשה, הכירו בשיעור יוגה, והיא חלק אינטגרלי מחייהם.

לא כולם מתרגלים על בסיס יומיומי: יש מי שמתרגלים מדי יום, כמו צוייג עצמה, ויש מי שמסתפקים בפעם או פעמיים בשבוע. זה עניין אישי. צוייג מעודדת את תלמידיה לתרגל לא רק במרכז, אלא גם בבית. למעשה, הם מסבירים, מטרת הפרויקט היתה לחוות תרגול משותף בבית, מה שאינם נוהגים לעשות אלא באופן אינדיווידואלי, כל אחד בשעות המתאימות לו. למשל, היא וגולדשטיין כמעט לא מתרגלים יחד.

אחרים דווקא משתמשים ביוגה כערוץ תקשורת. בני הזוג רועי וקרן גטניו מספרים שהם משוחחים ביניהם הרבה על היוגה, ולא אחת השיחות הללו מתמקדות גם ברבדים של פילוסופיה ומשמעות רוחנית. לאה כהן ובתה רונה משוחחות על התנוחות שהן אוהבות לתרגל ועל אלה שפחות, "וגם על הדברים החשובים כמו הסוטרות העוסקות בפילוסופיה של היוגה", ואילו האחים לוטם וגיא אלון פשוט מרגישים שהיוגה לימדה אותם להקשיב לגוף שלהם ונסכה בהם שלווה. "כשאני מדלגת על שיעורים הגוף והנפש מזכירים לי שהם לא יכולים בלי", מספרת לוטם.