עסק חי

המבקרים במוזיאון, שבנייתו תחל בקרוב, יוכלו לעבור מהתצוגה המוזיאלית הרגילה אל מערת העטלפים הטחובה, שתאפשר להם לבחון בעצמם את דפוסי הניווט של היונקים המעופפים האלה. משם הם יוכלו "לצלול" אל מצולות ים סוף ולעקוב אחר הדגה הייחודית; לשוטט במחילות תת־קרקעיות שיחשפו בפניהם את עולמם הסודי של מכרסמים וחרקים; להעמיק במעלית שקופה אל פיר גיאולוגי שיציג בפניהם את השכבות המרכיבות את כדור הארץ; לעלות על קיר טיפוס המדמה את מצוקי מדבר יהודה והנגב; או להירטב במימיו של מפל בגובה של 15 מטר שכאילו נגזר מנחלי רמת הגולן - וזוהי רשימה חלקית ביותר של חוויות שיוצעו במוזיאון.

הפרויקט האדיר הזה ייבנה בשני שלבים, כדי להקל על גיוס מה שנחשב תקציב עתק: על פי הערכות, עלות השלב הראשוני של הפרויקט תהיה בסביבות 70 מיליון דולר - איפשהו בין הסכום שנדרש לבניית האגף החדש של מוזיאון תל אביב (50 מיליון דולר) לבין זה שנדרש לחידוש המדובר של מוזיאון ישראל (100 מיליון דולר).

איור: ליאורה גרוסמן

"זה הרבה כסף, אבל זה פרויקט לאומי במקום הכי יוקרתי", מסבירה מיה הלוי, יו"ר ועדת הפרוגרמה האדריכלית של המוזיאון ומי שמנהלת את מוזיאון המדע הסמוך כבר יותר מ־20 שנה. "במונחים בינלאומיים מדובר בסכום צנוע יחסית: הסטנדרט העולמי לפרויקט בסדר גודל דומה מתחיל ב־200 מיליון דולר". בקרן לירושלים, שמופקדת על גיוס הסכומים העצומים הללו, מעריכים כי 20%–30% מתקציב הפרויקט יגיעו מהמדינה, והיתר יגויס מתורמים. "עיקר המאמץ הוא לגייס 'מגה־תורמים' שיניחו את הנדבך הראשון, ואז העסק רץ", אומר דניאל מימראן, מנכ"ל הקרן, המעריך כי עיקר המימון יגויס ב־2015, וכי עד 2020 יושלם השלב הראשון של המוזיאון, שיכלול 12 אלף מ"ר.

הציפיות, בהתאם, בשמים: היזמים מקווים שהמוזיאון הירושלמי ימשוך כחצי מיליון מבקרים בשנה, מה שיאפשר להחזיר את ההשקעה בזמן סביר. בהתחשב בכך שמוזיאוני טבע באירופה ובצפון אמריקה מושכים אליהם מיליונים ונחשבים שוברי הקופות של התחום, נראה שלתחזיות הללו יש על מה להתבסס.

אבל החזון השאפתני אינו מוגבל רק ליצירת מגנט מבקרים, אלא מבקש להציע רמה חדשה של אינטגרציה בין עולמות ידע, כזו שטרם נראתה במוזיאונים בעולם כולו. "אנחנו נהיה המקום הראשון בעולם שמקים מוזיאון טבע בשכנות ובזיקה ארגונית הדוקה למוזיאון מדע, בזמן שבעולם עדיין השתמרה הבחנה לא ברורה בין התחומים האלה", מסביר פרופ' חנוך גוטפרוינד, מי שהיה נשיא האוניברסיטה העברית וממקימי מוזיאון המדע, וכיום משמש חבר בוועדה המדעית של מוזיאון הטבע.

הדמיה של מסלול המבקרים. השלב הראשון יקיף 12 אלף מ"ר ויכלול ביתני גלריות, פלנטריום, מעבדות ומרכז כנסים צילום: באדיבות Schwartz Besnosoff

"הרעיון הוא להמחיש שמדובר בשיטות שונות של בניית הידע האנושי: במדע באמצעות ניסויים, ובטבע באמצעות תצפיות על גרמי השמים, בעלי חיים, צמחייה והמערכת האקולוגית. כששמים את שני המוסדות האלה במחיצה אחת, יש בזה מסר ששניהם חלק מעולם הידע שלנו, וגם מסבים את תשומת לב המבקר שיש כאן שתי מתודות להשגת ידע. העובדה שכל הסיפור הזה יקום בסביבה גיאוגרפית של האוניברסיטה, המקום שבו מתקיים המחקר, ובסמוך למקום שבו תוקם הספרייה הלאומית שמקטלגת את הידע הזה, יוצרת פה בעצם קמפוס עצום של ידע ותרבות".

קריית הידע הלאומית

מי שאחראי לתפיסה הסופר־אינטגרטיבית הזאת הוא פרופ' פיטר הילמן המנוח, מדען בעל שם עולמי שעסק הן בפיזיקה והן בנוירו־ביולוגיה, ומי שהגה את הקמת מוזיאון המדע בשנות השמונים ועמד בראשו שנים רבות. הילמן הוא שדחף להקמת מוזיאון הטבע עוד בשלהי כהונתו של ראש העירייה טדי קולק. מאז התחמם הפרויקט על אש קטנה מאוד, עד לפני חמש שנים, כשיוזמי המוזיאון הקימו ועדות היגוי ופיתוח ולצדן ועדה מדעית שמנתה עשרה מדענים, וקבעה שהמוזיאון יתמקד בחמישה תחומים: אדם וסביבה, אסטרופיזיקה, מדעי כדור הארץ, אבולוציה וגיאולוגיה.

עבודת ההכנה הארוכה תורגמה לפרוגרמה מפורטת ויסודית, ולפני שנתיים עברה לפסים מעשיים עם השלמתה של תחרות אדריכלית לתכנון המוזיאון. הזוכה בתחרות היתה הצעתם המשותפת של אדריכל גבי שורץ ממשרד שורץ־בסנוסוף הוותיק, עם רקורד של 20 שנה במבני ציבור (רבים מהם עבור האקדמיה), ושל האדריכלים הצעירים שחר לולב ועודד רוזנקיאר ממשרד So-Arch, שעבודותיהם זכו בשנים האחרונות לתשומת לב ולא מעט פרסים.

המבנה שתכננו השלושה נדרש לעמוד בתקנים ירוקים מחמירים ולהשתלב באופן הרמוני בסביבתו: מגרש משופע, צר וארוך בלב קריית הלאום - מרחב הולך ונבנה שמרכז כמה ממבני הציבור המרכזיים של ישראל, ובהם הכנסת, קריית הממשלה, בית המשפט העליון, ושורה של מוזיאונים ומוסדות תרבות. "זיהינו רצועה ירוקה רציפה שמתחילה במוזיאון ישראל, ממשיכה דרך מוזיאון הטבע ומגיעה לגן הוורדים שליד בית המשפט העליון, שיכולה לייצר אירוע ירוק משמעותי", אומר שורץ.

"התחלנו את התכנון בדיון ביקורתי שעסק בבנייני הציבור בירושלים, שמרביתם מייצרים מתחמים סגורים. המוטו שלנו היה להיות כמה שיותר נמוכים, וכמה שפחות להסתיר ולחסום. רצינו להתייחס להיבטים של דמוקרטיה - לטבע כמשאב נגיש לכולם, ותכננו בניין בלי גדר ושערים; סוג של בניין אזרחי שמתחבר ונגיש לכולם, ולא קופסה סגורה ומגודרת".

התוצאה הסופית - על הנייר, מתוקף השלב הנוכחי - היא מבנה מודולרי עשוי מעין קוביות במפלסים שונים שישתרע על פני כ־25 אלף מ"ר (12 אלף מ"ר בשלב הראשון), מרביתם חפורים. מערכת הביתנים דמויי הקובייה תכלול גלריות שיעסקו בחמשת התחומים המוגדרים, ומטא־גלריות שיעסקו בחפיפה ביניהם. לצדם יוקמו גם מרכז כנסים, אודיטוריום, ספרייה, פלנטריום, אזורי לימוד סגורים ופתוחים, מעבדות, שטחי לוגיסטיקה ומשרדים. כל אלה יתפרסו על פני שלושה אגפים של חצאי קומות, שיבטיחו חלל פנימי אינטראקטיבי וגמיש שיענה על צורכי התצוגות השונות. מרכז הכנסים, הספרייה והאודיטוריום יהיו נגישים גם מהחוץ, כך שיוכלו לקיים פעילויות שאינן מצריכות את הפעלת כל המוזיאון - אלמנט שמוסדות בסדר גודל דומה מקפידים עליו היום, כדי לאפשר אפיקי הכנסה נוספים. קומת הכניסה תחבר בין המוזיאון למוזיאון המדע הסמוך, תדגיש את האינטגרציה הרעיונית, ותכיל לובי משותף לשני המוזיאונים ושטחי שירות ולוגיסטיקה משותפים, שיאפשרו גם סינרגיה במשאבים והפניית תקציבים גדולים יותר לתצוגות.

לב לבו של המוזיאון ירוכז סביב מסלול המבקרים. "התצוגות יתפרסו על שלושה מפלסים שההליכה ביניהם תהיה בשיפוע שיזכיר את מוזיאון גוגנהיים בניו יורק", מרחיב שורץ. "תכננו את התנועה כך שתהיה פשוטה ותתבצע במהלך מסודר וזורם, ואת התצוגות כך שיותאמו לדרגות האור שהשטח מכתיב: בקומות העליונות הפונקציות שדורשות תאורה טבעית, וככל שיורדים במפלסים ממוקמות פונקציות שזקוקות לפחות אור".

מחובר למקום ולזמן

המיקוד של התצוגה ושל המוזיאון כולו, מדגישה הלוי, יהיה ארץ־ישראלי. "בניגוד למוזיאונים אחרים בעולם, נקודת המוצא שלנו היא התופעות הייחודיות שיש כאן", היא מסבירה. "ישראל היא מקום ייחודי מבחינה גיאוגרפית ואקולוגית, עם תופעות כמו השבר הסורי־אפריקאי, המכתשים, ים המלח, מערות ונדידת בעלי החיים. בהתאם לכך, התצוגה במוזיאון תתמקד בטבע הייחודי באגן הספציפי שבו אנו חיים, וממנו תצא לתופעות גלובליות. אנחנו נחקור את המגוון הייחודי של בעלי חיים שחיים כאן, למשל, ונעסוק בחתך מכתש רמון כי רק כאן יש מכתש כזה".

גינת אגמון החולה. הקרקעית השקופה תאפשר צפייה בחיים הרוחשים מתחת לפני המים צילום: עמית שעל

הלוקליות הזאת, כמו גם השאיפה לעדכניות מרבית, תתבטא גם בקשר ההדוק של המוזיאון עם חוקרי האוניברסיטה העברית. "מאוד חשוב לנו לא רק להציג, אלא גם להמחיש ולשתף במה עוסקים היום חוקרים בתחומי הטבע שלנו", מוסיפה הלוי. "תהיה לנו נגישות של חוקרים מכל המחלקות, מה שיאפשר לנו לקחת נושאים רלבנטיים, לאתר את החוקרים שלהם, ודרך מחקריהם להציג הסתכלות עכשווית בטבע. אנחנו רוצים גם להנגיש מחקרים עדכניים באמצעות טכנולוגיות חדשניות: כשנרצה להראות מיפויים של תנועת בעל חיים, למשל, נבנה ממשק שיאפשר למבקרים לעקוב אחרי שינויים על בסיס מרכז מידע גדול שנמצא באוניברסיטה".

החווייתיות ואופני התצוגה הלא קונבנציונליים שעליהם יתבסס המוזיאון הם גם נקודת הבידול החשובה שלו ממוזיאון אוספי הטבע של אוניברסיטת תל אביב, שהולך ונבנה כעת. "אצלנו המוקד אינו האוסף, הפריטים האותנטיים, אלא מה שלמדנו מהמחקר שלהם והחיבור שלהם אל העתיד", מחדדת הלוי.

התפיסה הלוקלית של המוזיאון תתבטא לא רק בגישה, אלא גם בעיצוב שמייצר דיאלוג בין פנים וחוץ, אומר שורץ. "הדיון בין הקרקע והטבע לבניין

נשמר כל הזמן, ובכל מבט של המוזיאון יהיה חוץ ירוק והתייחסות שונה לטבע ולסביבה. הטיפולוגיה של הבניין מחקה צורה של גבינה צהובה, עם חורים ירוקים שגודלם ישתנה בכל קומה, והשאיפה היא לייצר בכל פעם הקשר שונה לחוץ".

מפל המים. חלק ממערכת שלמה שתזין גם את בריכות הגנים ותצנן את המבנה צילום: באדיבות Schwartz Besnosoff

הטופוגרפיה המשופעת של המגרש הצריכה אף היא התמודדות מיוחדת, ששלושת המתכננים ניצלו בדרכים מגוונות. "חלק גדול של המוזיאון ייחפר בצדו האחד אל תוך ההר, מה שיאפשר להציג תופעות טבע באופן ייחודי", מסביר לולב. "חלק מהגלריות מתוכננות כחפירה בתוך הסלע או כקניון חפור שיצרנו בין הבניין להר, שהוא בעל כמה מטרות: הוא משמש כאטרקציה חזותית מרשימה וכבסיס למפל המים ולקיר הטיפוס, אבל גם מאפשר הכנסת אור ואוויר למבנה".

מלבד הקשר לסביבה המיידית, התכנון מתכתב עם מוטיבים ארכיטקטוניים של מבנים אחרים בקריית הלאום ועם הנוף הירושלמי בכלל: חזיתות הבניין יחופו כולן בפלטות מאבן מקומית לא מעובדת שתיחצב באתר עצמו, מה שיחסוך אנרגיה בשינועה לאתר. "המוזיאון מתוכנן בגיאומטריה של שיטת בנייה באבן, כלבנים המונחות זו על זו - הן בחתך והן בתוכנית", מסביר לולב. "זה רעיון סמלי, אבל יש לו גם משמעויות מעשיות: הוא מאפשר יצירת חצרות פטיו שמדמות את המרווחים שבין אבני הבניין ומכניסות אור ואוויר טבעי למבנה. נוסף על כך, הוא מאפשר אינטראקציה וקווי מבט רבים בין הגלריות השונות לאורך מסלול תנועת המבקרים". קירות האבן הירושלמית, יחד עם העובדה שהמבנה חפור בחלקו, יתרמו גם לשמירת הטמפרטורה הנוחה.

הגנים התלויים של ירושלים

האתגר של יצירת בניין שמשתלב בסביבתו ומנהל קשר עם עמה התבטא גם בתנאי התב"ע, שדרשו את שילוב מתחם המוזיאון בפארק שעתיד לקום בסמוך. "חיפשנו בתכנון פעולה משולבת, שבה נשמר הגובה של שדרות רופין הסמוכות, ושהגג הירוק יהיה חלק מהסביבה והנוף", אומר שורץ. הפתרון שנמצא כולל את שילוב חזית המוזיאון הפונה לשדרות רופין בפארק הציבורי, כשהיא מרמזת על המבנה החבוי בינות לשטחים הירוקים.

אלמנט נוסף שיתרום להשתלבות בפארק העתידי הוא מערך גגות ירוקים שבחלקו יהיה פתוח לקהל הרחב, ויעניק לציבור המטיילים הצצה למרחב המוזיאלי: הפרויקט יכלול שבעה גנים חווייתיים המייצגים בתי גידול שונים בטבע הארץ־ישראלי, כולל הטופוגרפיה, החומרים והצמחייה, והחוויות האופייניות להם. למשל, בגן הרי אילת יצמחו אשלים וצלפים על חול צבעוני; גן הרי ירושלים יתהדר בעצי זית וצמחי תבלין; בגן רמת הגולן, שיעוטר באבני בזלת, יקבלו המבקרים טעימה של חוויית קטיף הדובדבנים והתפוחים ובציר ענבים; ובשיטוט על הדֶק סביב בריכת גן החולה יוכלו המבקרים ליהנות מנימפאות ומצמחי קנה וגומא, לקטוף פטל ולהאכיל ציפורים, ואפילו לצפות דרך הקרקעית השקופה בחיים הרוחשים מתחת לפני המים. הבריכה העליונה תתחבר למערכת המים הכוללת במוזיאון, שתלווה את המבקרים לאורך המסלול, תדגים תהליכים בטבע ותתרום לשמירת הטמפרטורה הממוזגת בבניין.

בכלל, נושא המים זכה למחשבה מעמיקה בתהליך התכנון, כחלק מעקרונות הקיימות שנדרשו מהפרוגרמה, ובמיוחד על רקע אופיו הייחודי של המוסד. "תכננו את המערכות כך שהן ייצרו ויצרכו אנרגיה ויהוו גם חלק מהתצוגה", מסביר לולב. "משק המים יהיה בנוי בצורה מעגלית, ויכלול גם תעלות פתוחות שבהן יזרמו המים לאורך המבנה, ימזגו את החללים השונים וישמשו גם כמקור תאורה טבעית דרך המים. מפל המים, בשילוב שדה תאים פוטו־וולטאיים, יספקו חשמל להפעלת המשאבות שיפעילו את מעגל המים הזה וייצרו מיקרו־אקלים בכמה חלקים של המוזיאון. נשתמש גם במים אפורים ובמי מזגנים כדי לנצל את המים באופן מרבי".

התכנונים הללו יושבים כעת על הנייר, אבל המהלך למימושם צובר תנופה הולכת וגוברת: גוטפרוינד מספר שצוות התכנון מציג כבר את הקונספט האינטגרטיבי של המוזיאון בעולם, ושהוא מתקבל בסקרנות רבה. שיתוף פעולה ראשון ומשמעותי כבר הולך ונרקם בין הצוות הירושלמי לאנשי American Museum of Natural History בניו יורק, שהביעו נכונות לעבוד עם המוסד העתידי ולסייע הן בצד המדעי והן בגיוס התרומות להקמתו. בעתיד הקרוב כבר מתוכננת פגישה נוספת בין צוות המוזיאון העתידי לאנשי המוזיאון הניו־יורקי, שבה יידונו הדרכים המעשיות לקידום שיתוף הפעולה.