"אני אוהב לגנוב, לא להעתיק"
ג'וני גולדשטיין, רק בן 24 וכבר שותפו המוזיקלי של עברי לידר, מגיע לראשונה לתיאטרון כמנהל המוזיקלי של "שיער". "חשבתי מה ביונסה היתה עושה", הוא אומר
המוזיקאי ג'וני גולדשטיין, שמהווה חצי מההרכב הבינלאומי TYP לצד עברי לידר, הכיר את הבמאי משה קפטן על סט התוכנית "אקס פקטור", כשגולדשטיין עבד עם ההרכבים של לידר. "היה לי ולקפטן חיבור טוב מהרגע הראשון", הוא מספר, "הוא אמר לי: 'בוא לעשות את שיער', אז מובן שבאתי".
כך יצא שבעבודתו הראשונה בתיאטרון נחת גולדשטיין (24) היישר לאחת הקלאסיקות הגדולות של מחזות הזמר. בימים אלה הוא משמש לצד טל בלכרוביץ' כמנהל המוזיקלי של "שיער", שעלה אתמול בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של קפטן ובהשתתפות עוז זהבי, חן אמסלם, דן שפירא, עידו רוזנברג, מיי פיינגולד ועוד. "יש לי פרטנר נהדר, טל בלכרוביץ', שיש לו הרבה ניסיון בתיאטרון. שנינו כיוונו מהתחלה לשמירה על הקלאסיקה עם אדפטציה של היום", אומר גולדשטיין, "אנחנו משלימים זה את זה".
רלבנטי מתמיד
המחזמר "שיער" מאת ג'יימס ראדו וג'רום רגני עלה לראשונה לבמות ב־1967 באוף ברודוויי, ו־12 שנה לאחר מכן עובד לסרט קולנוע מצליח בבימויו של מילוש פורמן. סיפורם של ילדי הפרחים של שנות השישים, שחרתו על דגלם את המאבק לשלום, שוויון, אהבה ואחווה, עלה מאז בגרסאות שונות ברחבי העולם, והשירים "תנו לשמש יד", "אקווריוס" ו"יש לי חיים" הפכו לפסקול של דור שלם. זה קרה הרבה לפני שגולדשטיין נולד, ולכן הוא נאלץ לחקור את ההיסטוריה המוזיקלית של המחזה.
"התייחסנו לגרסה של הסרט, אבל הגרסה הבימתית המקורית פתרה לי הרבה שאלות שהיו לי על שירים כמו 'LSD' ו'הארי קרישנה'. בסרט הם לקחו את יצירות הרוקנ'רול משנות השישים לסבנטיז - פאר הפאנק, הדיסקו והרית'ם אנד בלוז, שהיו כבר מיינסטרים בתקופה הזו. ניסיתי להבין את שורשי המוזיקה ולאן אפשר לקחת את זה משם. זה היה מסע מעניין, ובסופו של דבר הסיפור הזה תמיד רלבנטי, גם מבחינה מוזיקלית וגם רעיונית".
ואיך הוא נשמע עכשיו?
"הרעיון היה מצד אחד לשמור על אלמנטים זכורים, כי כששומעים את 'אקווריוס' או 'גוד מורנינג סאנשיין' מצפים לדברים מסוימים. מנגד, זה חייב להתאים להיום, כי לעשות משהו שכבר נעשה זה סתמי, והמקור תמיד יהיה טוב יותר. אני אוהב לגנוב אבל לא אוהב להעתיק. גניבה רעיונית שלא פוגעת ביוצר אחר היא חיובית, היא גורמת לאמנות להתפתח. רצינו להיאחז בדברים נוסטלגיים וגם להביא זוויות של היום".
איך הופכים את המוזיקה לעכשווית?
"מבחינת סאונד עשינו דברים שלא בטוח שעשו בתיאטרון לפני, כמו תכנותים ומיקסר חי, אבל לרוב עשינו שימוש מתאים להיום בכלים חמים שהיו קיימים אז. הכנסנו גם אלקטרוניקה ברגעים מסוימים שחשבנו שצריך, כמו ההזיה של קלוד: הזיית LSD של הסיקסטיז שונה מזו של 2015 - המוזיקה הושפעה לאורך השנים מסמים, וחשבתי שחייבים להתייחס לזה. הייתי צריך לדמיין מה זה עושה".
ג'וני גולדשטיין. "אם זו העתקה זה לא אותנטי, ואז זה לא מרגש" צילום: אוראל כהן רק לדמיין?
"לחלוטין! אני ילד טוב ירושלים על אמת. אני יכול ליהנות ממוזיקת טכנו בלי לעשות סמים, אם כי יכול להיות שאני מפספס שם משהו. אבל כמו ששחקן לא חייב לרצוח כדי לשחק מאפיונר, אני יכול לחקור את העולם הזה".
חיבור רגשי
גולדשטיין עובד ויוצר מוזיקה מגיל 10. "מגיל צעיר אני יודע מה אני רוצה לעשות ואני עובד בלהגשים את עצמי", הוא אומר, "אין דבר חזק מזה, עם כל הכבוד למשחק כדורגל או כדורסל".
גולדשטיין ישב עם השחקנים, הקשיב איתם יחד לסגנונות מוזיקליים שונים - פאנק, פופ, גוספל, ראפ, רית'ם אנד בלוז - וניסה "להלביש" אותם על השירים ולדמיין איך זה צריך ויכול להישמע. "לקחתי כל מיני דברים שאנשים מכירים. אמרתי להם לחשוב איך ביונסה היתה עושה את זה. אלו זוויות שמיד מכניסות אותך לרגע, אבל עם המון כבוד לפעם".
המוזיקה היא לב המחזמר, לא?
"קפטן שם דגש על העניין המהותי של מלחמה ושלום, כי ללכת על השירים, הסמים או ה'פרי ספיריט' זה משעמם ובעיקר מפוספס. אתה רוצה שיהיה לך חיבור רגשי עם הסיפור, ובמוזיקה החיבור מורגש. אם זו העתקה זה לא אותנטי ואז זה לא מרגש, ואם זה לא מרגש אז לא עשינו כלום".
