ג'ניפר לורנס: הסיכויים תמיד לטובתה

"עורבני חקיין - חלק 1", החלק השלישי ולפני האחרון בסאגת "משחקי הרעב", הוא סרט כמעט מיותר. אין בו האקשן הסוחף שאפיין את שני החלקים הראשונים בסדרה, וגם נעדרת ממנו הדרמה, שתגיע לשיאה רק בחלק האחרון. אבל "עורבני חקיין" הוא הרבה יותר מסרט. הוא אירוע תרבותי שמגיע אלינו בתזמון מושלם - בדיוק בזמן שהכוכבת שלו ג'ניפר לורנס מוכתרת לגיבורה הבלתי מעורערת של מעמד הפועלים.

לורנס היא כוכבת קולנוע מזן חדש, שמצפצפת בעקביות על החוקים של הוליווד ולוקחת את כל העסק בקוליות שטרם נראתה. לא ידוע אם מדובר בתסריט שנכתב מראש בידי מנהלים ציניקנים או שהיא באמת כזאת; מה שברור הוא שמאות מיליוני אנשים בולעים את התרופה שהיא רוקחת ורצים לבקש עוד.

מה שמשאיר אותנו עם הביצה והתרנגולת. האם דמותה של הלוחמת הקשוחה ואלילת ההמונים קטניס אוורדין, שהמציאה בכישרון רב הסופרת סוזן קולינס, היא שהפכה את לורנס לכוכבת הקולנוע הגדולה בעולם, או אולי יופייה, כישרון המשחק המרשים, והיכולת הבלתי מודעת לכאורה שלה לגרום לך ליפול שדוד בקסמיה הם אלו שהכתירו את קטניס אוורדין לגיבורת הפנטזיה הכי רווחית מאז הארי פוטר.

ג'ניפר לורנס כקטניס אוורדין. גיבורת הפנטזיה הכי רווחית מאז הארי פוטר

אף שהקריירה של לורנס בת ה־24 רק בראשיתה, כבר עכשיו אפשר לקבוע שמדובר בתרנגולת שמטילה בעקביות ביצי זהב. בניגוד להארי פוטר ודניאל רדקליף, שם היה צריך רק ללהק מישהו לתפקיד וההיסטוריה וההיסטריה היו דואגים לשאר, נדמה שההצלחה של "משחקי הרעב" רשומה על שמה של לורנס. "עורבני חקיין", כמו קודמיו, עמוס בכוכבי משנה לוהטים ומשובחים, אבל כשלורנס בסביבה נדמה שהם מיותרים, ממש כמו רוברט דה נירו ב"אופטימיות היא שם המשחק", שהעניק ללורנס את האוסקר לשחקנית הראשית בגיל 22.

היכולת של לורנס לדלג בקלילות בין התפקיד של הזנזונת מפילדלפיה, למנהיגת ההמונים ב"משחקי הרעב", וגם לעצור לשני סרטים כמיסטיק, המוטנטית המרשעת ב"אקס־מן", מבטיחה לחסידיה עוד עשרות שנים נעימות במחיצתה. למפיקים של "משחקי הרעב" היא מאפשרת לגרוף מיליוני דולרים מסרט שהיה יכול להסתכם בעשר דקות בראשית הפרק האחרון בסדרה, ואפילו הבמאי פרנסיס לורנס התקשה לגייס לו תירוץ עלילתי.

בספרים קולינס מקדישה עשרה עמודים בין פיצוץ משחקי הרעב לתחילת המהפכה. פיטר ג'קסון כבר הוכיח שאפשר להפוך ספר לא ממש ארוך של טולקין לשלושה סרטים, אבל אפילו הוא לא ניסה לתרגם עשרה עמודים לסרט בן שעתיים, שמנסה לחפות על מחסור בעלילה בשלל הצהרות חברתיות ילדותיות. מצד שני, לג'קסון לא היתה את לורנס, גיבורת מעמד הפועלים, שעוד קצת פחות משנה תשחרר את העולם מהמשטר הפשיסטי שהשתלט עליו.

רגעים שנזכור ביום שאחרי

2. וודי הרלסון מעולם לא אכזב בתפקיד משנה, גם כשהוא נראה כאילו הרגע קם משינה

3. נטלי דורמר המקסימה, שקופצת באלגנטיות מ"משחקי הכס" ל"משחקי הרעב"