בחזרה לעתיד: רטרו פנקייק בר בראשון לציון

הרטרו פנקייק בר הוא הדבר הרחוק ביותר מהדיינר האמריקאי שקיווינו לו, עם מנות יבשושיות, תוספות משומרות ובעיקר צרבות

גלי וולוצקי 10:0717.11.14

תגיות:

במבט ראשון זה נראה מבטיח. הרטרו פנקייק בר החדש בראשון לציון באמת נראה כמו דיינר אמריקאי בעיירה שכוחת אל - כזה שמקבלים בו הררי פנקייקים זהובים טובלים במייפל וקפה במילוי חוזר ללא הגבלה.

בכניסה עברנו שטיחוני דשא מלאכותי, שהונחו בניסיון להפריח את השממה באזור קניון הזהב, ובפנים מצאנו צמד גילאי זהב בקרדיגנים מול צלחות ענקיות, תמונות של אושיות אמריקאיות מכל הבא ליד על הקירות, מאלביס פרסלי ועד ג'ניס ג'ופלין, ועובד דלפק המתפקד גם כמלצר ומקפיד על הפסקה לסיגריה בין קבלת ההזמנה להגשת האוכל. עד כאן, באמת נאמן למקור.

התפריט של המקום, שנפתח לפני כחודש וחצי (בהצהרה שמדובר בסניף ראשון ברשת רבת סניפים), מתהדר בשלל סוגי פנקייק, מתוקים ומלוחים, וגם טוסטים ואומלטים. המבחר נראה על הנייר מסחרר עד ביזארי, מפנקייק "טורקי" (עם סלט טורקי, חציל קלוי ויוגורט) ועד פנקייק "רטרו" עם - קחו אוויר - גבינת שמנת, עלי בייבי, סלמון מעושן, בצל בסומק וביצת עין, מוקרם בגבינת עמק. העסקית כאן מציעה כל אחד מהפנקייקים המלוחים, עם כוס גזוז ושתייה חמה תמורת 38 שקל.

בחרנו שתי אופציות סולידיות יחסית. הראשונה, משהו שנראה כסוג של גרסה מקסיקנית ונקרא "פנקייק ספייסי", התברר כערימת פנקייקים מחניקים למדי ולא כל כך חמים (האם טוגנו רגע לפני ההגשה או שרק חוממו? זאת לא נדע), עם המון תוספות ששורשי כולן נטועים עמוק בקופסאות שימורים: היו שם ממרח אבוקדו תעשייתי, מאלה שמסעדות רוכשות בשקיות ענקיות ומתאפיין בצבע ירוק חאקי ובטעם של חומצת לימון, תירס משומר, פלפלים מקופסה, ולסיום קצת רוטב צ'ילי מתוק (ולא חריף, כפי שהזהיר המלצר) תעשייתי. על ראש המבנה המרהיב התנוססה ביצת עין מצוינת שטוגנה כראוי. לצד המנה, כדי להשלים את המבחר המשומר, הוגשה פנכה קטנה עם זיתים (חלקם במצב שאינו ראוי להגשה) וקצת חמוצים תעשייתיים.

רטרו פנקייק בר

כבר חשבנו שהרע מכל מאחורינו, אבל אז הגיעה המנה השנייה. "פנקייק פרובאנס" עם גבינת שמנת, בצל סגול וסלמון מעושן מאיכות ירודה. הפנקייקים היו אותם יבשושיים ופושרים, וגם התוספות הפגינו את אותה חוסר איכות בלתי מתפשרת.

הפסקול עבר מלהיטי אמריקנה לכריסטוף, ששר את להיטו הצרפתי "אלין" וחזר שוב ושוב על המשפט "Et je pleure", ואנחנו בכינו איתו. הצרבת, חלק בלתי נפרד מחוויית האכילה בדיינרים שכאלה, ליוותה אותנו לשארית היום.