ערה? שמעי סיפור

אם יפתח אלוני היה רוצה, הוא היה יכול בקלות לפתוח חנות כובעים. גם מפני שיש לו המון כסף, ובעיקר מפני שיש לו כל כך הרבה כאלה.

מצד אחד אלוני (60) הוא ארכיטקט מצליח במיוחד, שגזר במהלך הקריירה כמה קופונים שמנים בעסקאות נדל"ן. מצד שני הוא משורר, סופר ואפילו מו"ל. ובעצם הוא מחלץ מקצועי, הרפתקן עם תעודות, חבר של הדלאי לאמה והאור בקצה המנהרה של המילה העברית הכתובה. אלוני לא מעוניין כרגע לפתוח חנות כובעים, אלא מקדיש את כל כולו לספרות.

יפתח אלוני: גם כאיש עסקים אני מאמין בספרות. אני לא תמים ויודע שהשוק הזה במשבר, אבל אני אופטימי מאוד" צילום: נמרוד גליקמן

לפני כשנתיים הוא פתח את הוצאת אפיק, אשר מוציאה בכל חודש ספר עברי, בעריכת דן מירון, שנבחר בקפידה וסיכוייו להיכנס לרשימת רבי־המכר קלושים. בחודש שעבר הרחיב אלוני את עסקיו הספרותיים כשהעלה לאוויר את מעבורת (maaboret.com), כתב עת דיגיטלי המפרסם בכל שבוע סיפור קצר מאת טובי הכותבים, ישראלים וזרים, ושואף להעניק לגולשיו "חוויה של שיוט חסר גבולות". וזה עוד לא הכל. בחזונו אלוני רואה ספרייה דיגיטלית עצומת ממדים; כל אחד יכול להיכנס אליה, להחזיר לענן את הספר שהוא קרא בשבוע שעבר ולשאול ממנו ספר חדש.

אלוני, בוגר ילדות בקיבוץ גבולות, שירות מאתגר ביחידת החילוץ המיתולוגית 669 ולימודי אדריכלות אינטנסיביים בטכניון, הוציא לאור שני ספרי שירה ושני רומנים ("גנב החלומות" ו"חלפים"). הוא מתמסר לאתר החדש שלו כעת בהתלהבות של אבא טרי, ובכל זאת השעות הכי יפות ביום שלו הן לפני שהוא מגיע לעבודה. "אני מתעורר מוקדם בכל בוקר וכותב", הוא אומר, "והסיפוק אדיר. אי אפשר לתאר את כמות האנרגיות שמצטברות בשעתיים של כתיבה בבוקר".

שירת הסמס

כשאנחנו נפגשים אני ממהר לברך את אלוני על הפילנתרופיה המבורכת, אך נדמה שהוא קצת נעלב. "אין כאן שום אלמנט של נדיבות", הוא אומר, "יש לי המון אהבה ותשוקה לספרות עברית, אבל אני לא נגד להרוויח כסף. גם כאיש עסקים אני מאמין בספרות. אני לא תמים ואני יודע שהשוק הזה במשבר, אך אני אופטימי מאוד וחושב שמתוך המשבר הזה תיווצר מציאות חדשה וטובה יותר".

כנראה לא נחשפת לסקרים שטוענים שאנשים היום קוראים פחות ופחות.

"כנראה לא קראתי אותם, וגם אם אקרא אותם, לא אאמין. נכון שאנשים קוראים היום אחרת, שאולי פחות אנשים קוראים ספרות מודפסת, אבל אני דווקא מאמין שהיום בני האדם קוראים יותר מאי פעם. הודעות הטקסט, למשל. המין האנושי קורא וכותב הודעות במשך כל היום. אנחנו לא מפסיקים לסמס לרגע. ויש הרי הברקות אדירות בהודעות האלה, לפעמים ממש מדובר בשירה".

"ערה" זו שירה?

"זו התחלה מצוינת, בהחלט".

אז אתה לא שותף לפסימיות בנוגע לדור הבא, לטענה שהוא רדוד, לא מרים עיניים מהמסך ומקדיש את זמנו למשחקים אלימים?

"ממש לא. אני חושב שזה דור נפלא, שמכניס אותנו בכיס הקטן בכל היבט שהוא. הצעירים הם ידענים, חכמים וסקרנים. אני מתנגד לכל סוג של אלימות, אבל עדיף לחסל אנשים על המסך מאשר לחסל אותם במציאות. הייתי יכול להיות אופטימי מאוד אם אנחנו היינו עושים עבודה טובה עבורם; אם כבר הביקורת שלי היא כלפי הדור שלנו והירושה שאנחנו משאירים להם".

לדוגמה?

"אני חושב שנכשלנו בדבר הכי בסיסי. לא השכלנו להעניק לדור הבא את היכולת להתפרנס בכבוד. הפכנו את המרדף אחר הכסף למלחמת הישרדות בלתי אפשרית עבורו. הפערים כאן הם פשוט בלתי נסבלים. תראה את הפקולטות לענייני הרוח באוניברסיטאות, הן מתרוקנות מתלמידים. זה עצוב נורא. הסטודנטים מבינים שהרוח לא יכולה לעזור להם במרדף הזה, אז הם פשוט לא באים. זה איום בעיניי שאדם לא יכול לחיות כאן חיי רוח, תחת קורת גג ושקט כלכלי".

החיים שלך, למשל.

"נכון. כשיצאתי לחיים בלי גרוש על התחת ובפחדים איומים, אמנם היה הרבה יותר קל מהיום, אך בכל זאת היה קשה מאוד. אין לי בעיה עם 'קשה מאוד', אני מאמין בעבודה קשה, עבודה קשה מאוד אפילו, אבל בלי תגמול בסופה זה מייאש".