אביהו מדינה על חילבה, תפילין ומיקרופון

החמין של אמא שלי

החיים היפים בשבת בבוקר

אמא שלי מתה כשהייתי בן 12. הריח של החמין הירושלמי שלה על הפלטה הוא ריח של בית בשבת בבוקר: ריח של ביטחון, של חיים יפים. אחרי מותה לא מצאתי את הריח הזה, אבל בגיל 40 נסעתי להופעה בלוס אנג'לס והגעתי למסעדה כורדית. טעמתי את החמין שלהם, והיה לזה בדיוק הריח והטעם של אז. רצתי למטבח ושאלתי את הבעלים אם גם הוא ירושלמי.

חמין צילום: צביקה טישלר

שיח ורדים

כמו שבן אדם דתי קם בכל בוקר ומתפלל שחרית, ככה אני קם והולך להריח את שיח הוורדים בגינה שלי. אפילו ריחות של בשמים נשיים לא משפיעים עליי ככה. בכל פעם שאני מגיע הביתה זה כאילו אני מקבל ליטוף רך בכניסה, ומתקבל בזרועות פתוחות.

קלקולים

משהו כאן לא בסדר

יש לי חוש ריח של כלב: אני יודע שיש נזילה ברגע שאני מריח עובש ליד הכיור, מריח מיד אם יש עכבר במחסן, ומזהה ברגע כשתפוחי אדמה מאבדים את הטריות. ריח של זיעה מטריף אותי; אני ישר מעיר על זה, שואל באיזה דאודורנט אתה משתמש, אולי תחליף אותו. אני חייב, אין לי ברירה.

מיקרופון

הופעה נקייה

האנשים שעושים לי הגברה יודעים לחטא לי תמיד את המיקרופון. אני לא מוכן לשיר במיקרופון שאחרים הטביעו בו את החותם הגסטרונומי שלהם. לא מוכן שינאמו במיקרופון לפני שאני שר בו. זה מוציא אותי מריכוז. ריח של דלקת חניכיים בכלל יכול לשגע אותי. בעבר אפילו עצרתי הופעה כדי להחליף מיקרופון.

מיקרופון צילום: שאטרסטוק

תפילין

להריח את עצמך בפנים

כשאבא שלי קנה לי תפילין הן היו סטריליות, אבל עם השנים הן קיבלו את הריח שלי והתחילו להריח כמו התפילין של המבוגרים. זה ריח מאוד אישי, שילוב של עור וזיעת היד שלך וריח הראש. אתה כאילו מריח את עצמך בתוך התפילין, אתה משפיע על הריח ואוהב אותו, כי הוא שלך.

תפילין צילום: שאטרסטוק

טבק הרחה

ארומה של מסורת

זה ריח של אבקה טחונה שמזכיר ורדים. הוא חריף באף וגורם לעיטוש, וגם נשאר להרבה זמן. הוא נמצא במיוחד בבית הכנסת, כי תמיד יש פירורים שלו בתוך טליתות, ונשים היו מביאות אותו לעזרת הנשים בקופסאות אישיות קטנות. בשבילי זו ארומה של מסורת.

שמן טנקים שרוף

עמוק בתוך המדים

הייתי מפקד טנק בסדיר ובמילואים, אהבתי את התפקיד, ובשבילי הריח של הצבא הוא ריח של שמן שרוף שמטפטף על אגזוז של טנק. הריח הזה נדבק לך למדים, נשאר בהם אפילו אחרי הכביסה, והופך לחלק מההוויה שלך. אם אתה לא מריח אותו אתה לא מרגיש בבסיס. היום אני פוגש אותו במוסך, כשיש איזה מנוע דיזל שעובד.

טנק

חילבה

אי אפשר להפסיק

אמא שלי עשתה חילבה כל הזמן. זה היה מוצר יסוד אצלנו: בכל ארוחה, בכל שעה. זה ריח שלא דומה לשום דבר אחר, והוא מדהים כשהוא מגיע עם סחוג, עגבנייה, סלוּף חם וקצת מלח. אחר כך הוא מורגש בזיעה, בוטה וחריף. יש לי חבר שכל הזמן מריח מזיעה עם חילבה; כשאני נכנס למשרד שלו כל החדר אפוף בריח, אז אני פותח חלונות. זה לא אומר שהוא יפסיק לאכול חילבה.

חילבה צילום: אוראל כהן