בעקבות הריח האבוד

זה בדיוק מה שעושה "מצלמת הריחות" מדלֵן (Madeleine, שם שמתייחס ישירות לעוגיית המדלן של פרוסט ב"בעקבות הזמן האבוד") - מוצר קונספט מבריק של המעצבות הבריטיות איימי רדקליף והלן קומבאל־וייס מהאוניברסיטה לאמנויות בלונדון. "זה יכול להיות כל דבר - ריח של בית הילדות שאפשר לרחרח כשמרגישים געגועים, או הריח של קרוב משפחה או בן זוג שאיננו", אמרה רדקליף בראיון ל"גרדיאן" הבריטי. "אני אוהבת מאוד את הרעיון שהמצלמה מגלמת, כי לכל אדם יש הריח הייחודי שלו".

מצלמת מדלן. המשחק בקפסולות יאפשר גם יצירת ריחות חדשים

"העדשה" של המצלמה הזאת היא פעמון עדין ומעוצב שמזכיר אוהל קרקס קטן (או, בגרסה אחרת, פעמון זכוכית) ומחובר לגוף המצלמה - פֵּאוֹן סגור ומסתורי ובתוכו משאבה. את מקומו של הפילם במצלמות האנלוגיות ממלאת פה מלכודת ריח - מבחנה אטימה שמכילה חומר לוכד ריח. כשרוצים לצלם מחברים את מלכודת הריח למצלמה ומניחים את הפעמון על החפץ שאת ריחו רוצים ללכוד. המצלמה שואבת את האוויר סביב החפץ, מסננת מתוכו את החלקיקים שגורמים לריח ומעבירה אותם למלכודת. ההליך אינו קצר, ויכול להימשך בין כמה דקות ליום שלם, בהתאם לעוצמת הארומה הנשמרת (את סרטון ההדגמה תוכלו לראות כאן:

bit.ly/scentography).

את המבחנה־הפילם אפשר יהיה לשלוח למעבדת ריחות, שתנתח את הרכב הארומה בשיטות כימיות ופיזיקליות ותחזיר ללקוח "נגטיב" - נוסחה כימית שמשקפת את הניחוח. לאחר מכן המעבדה תוכל לשחזר בכל עת את הנוסחה באופן סינתטי, ולשלוח ללקוח קפסולות עם הניחוח האהוב - קפסולות שהן בעצם הצילום עצמו. הקפסולות, אגב, מקסימות גם הן, ומעוצבות כתכשיטים קטנים; הן יכולות לעמוד בפני עצמן או כבסיס לרקיחה ביתית של ריחות חדשים.

ה"צילום": בקבוקוני תמצית שמופקים במעבדה ומשחזרים את הריח

מדלן היא אמנם לא יותר מאב־טיפוס בשלב זה, ואין כרגע מעבדות שמספקות את השירות בפועל, אבל הטכנולוגיה שבבסיסה אינה רעיון עתידני: היא קיימת ונמצאת בשימוש, ובימים אלו רדקליף פועלת לאיתור מעבדות ריח שישתפו איתה פעולה. וכמו בעולם הצילום, ייתכן שהשלב הבא יהיה גרסה דיגיטלית של מצלמת הריח: כזו שמאפשרת ללכוד ריחות, אולי אפילו לצד תמונה וקול, וליהנות מהם שוב ושוב בכל רגע נתון.