בריכת שכייה

קצב סיים את לימודיו בשנקר בהצטיינות ב־1998 והחל לעבוד כמעצב בקסטרו. לימים היה אחראי על הקמת המותג קסטרו מן, שנחל הצלחה בארץ. ב־2003 עבר לניו יורק, ושם עבד כשנתיים כמעצב ראשי ב־DKNY. כשחזר לארץ עבד עוד כשנתיים כמעצב ראשי בחטיבת הגברים של פוקס, ולאחר מכן הקים מותג משלו. החותם המובהק שלו הוא זיקה בין אופנה לאמנות, ובכל עונה הוא מתמקד באמן אחר - צייר, פסל או קבוצות אמנים למיניהן. קולקציית הקיץ הקרוב, למשל, עוצבה בהשראת דיוויד הוקני, שצייר הרבה בריכות שחייה ואת נופי לוס אנג'לס של תור הזהב של הוליווד.

כחלק מתהליך העבודה שלו, קצב בנה לוח אמן ובו ציורי בריכות שחייה על מימיהן התכולים, נערים צעירים ויפים ותקציר על אודות האמן. צבעוניות הקולקציה משדרת אף היא את האופטימיות והזוהר שבציורים הללו, ונעה בין גוני ורוד, צהוב, כתום, כחול וצבעי גוף. יש בה הרבה פריטים קלאסיים, פריטי בסיס למלתחה גברית. "אני לא איש של טרנדים", הוא מעיד על עצמו, "אבל צריך להיות מחוברים. אם יש משהו טרנדי ואני אוהב אותו אני כן מכניס לקולקציה, לרוב במהדורה מוגבלת. למשל עור". קולקציית הקיץ מכילה כמה פריטים מזמש: טי שירט במראה רחב בצבע קאמל יפהפה, חולצת קפוצ'ון, וז'קט קצר באורך המותן עם צווארון סיני.

מלבד הבדים הטבעיים האיכותיים - ז'מש, כותנה, פשתן - מה שבולט בקולקציה הוא הדגש על הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל, כמו גם על איכות העבודה: חפתים, חיתוכים, גימורים נחבאים, צווארונים מעניינים, טקסטורות שונות ועוד. הכל במידה, הכל במראה הנקי והאלגנטי־קולי, הלא מתאמץ, של המותג. גם החנויות של קצב, במתחם התחנה בנווה צדק, ברחוב בזל בתל אביב ובקניון שרונים בהוד השרון, הם חלק מתפיסת העיצוב הזאת. הניקיון העיצובי שולט גם בדירה שלו, המכילה אוסף מקסים של פריטים שרכש במסעותיו בעולם - אם בחנות הכלבו שהוא נוהג לפקוד בביקוריו בהונג קונג, ואם בחנות של קייט ספייד בניו יורק.

"כל מעצב צריך להביא את הערך המוסף שלו", שוטח קצב את משנתו. "אני מבשל את הארוחה וצריך לדעת מה לתת ללקוח. החוכמה היא לדייק במספר הדגמים. שיהיה קטן יחסית. לזקק ללקוח את העונה הבאה, לדעת לוותר על דגמים ולבחור את המבחר הטוב ביותר עבור הלקוח. כל חולצה אצלי שונה, גם אם אין הרבה".

קצב. "אני לא איש של טרנדים, אבל יודע להיות מחובר ולשלב" צילום: תומי הרפז

לדבריו, מצב התעשייה בארץ השתנה בשנים האחרונות. "כשהקמתי את קסטרו מן ב־2000 זה היה קל, כי לא היתה אלטרנטיבה בשוק. היום השוק רווי בחברות שמושכות את המחירים כלפי מטה. המצב קשה, אבל הישראלי מפרגן לעצמו. כש־H&M באו לארץ הם הורידו את המחיר והיה צריך להתיישר לפיהם; מי שלא היה לו ייחוד בעיצוב או במחיר נכשל. לפני שהקמתי את SKETCH חשבתי איפה יש מרווח לא מנוצל בארץ. הבנתי שצריך שיהיה בבגדים שאני עושה משהו שיגרום ללקוח לקנות אותם".

קצב מצא את הנישה של בגדים איכותיים במחירים נוחים יחסית. בשנים שעבד בארצות הברית יצר קשרים עם המפעלים שמייצרים לחברות גדולות כמו DKNY, מארק ג'ייקובס, COS וקלווין קליין, וכיום הוא מייצר את הבגדים שלו באותם מפעלים בפורטוגל, ברזיל, סין ופרו. דרך העבודה שלו מעניינת, שונה מהמקובל בקרב מעצבים עצמאים קטנים.

החברה כולה מונה צוות של שלושה אנשים: קצב, מעצבת טקסטיל צעירה בשם עדי רייזנר, ומנהלת משרד. במשרדים השוכנים בראשון לציון שלושה חדרים, שלושה מחשבים והרבה קלסרים. העבודה היא בשלט רחוק: "בכל שבוע אני מקבל מחו"ל בדים מהספק, כפתורים, רוכסנים וסרטים - ובוחר. אם אני רוצה משהו מיוחד אני שולח תמונה, סקיצה, רעיון, והספק מנסה למצוא את הדבר הקרוב ביותר שיש לו. אני לא נוסע לשם אלא כדי לנהל משא ומתן על המחיר".

הכל מתחיל מלוח השראה שקצב בונה, שהוא בעצם קונספט וצבעים. משם הוא עובר ללוח האמן, שהוא הרוח מאחורי הקולקציה. השלב הבא הוא איורי הסקיצות של קצב; אלו עוברים ישירות לרייזנר, שמעבדת אותן למחשב ובונה לכל פריט תיק מוצר. "אני אוהב לעבוד בשיתוף פעולה", אומר קצב. התיק הזה, המכיל המון אינפורמציה - מידות, חיתוכים ותפרים ("ככל שהפירוט גדול יותר המוצר הסופי יוצא כמו שרציתי") - נשלח לספקים בחו"ל, והייצור נעשה בכמויות קטנות. "בעצם", אומר קצב, "מה שאני מצייר כסקיצה ראשונית ומה שיוצא בסוף לא משתנה. בדרך כלל אם זה משתנה, הדגם יבוטל בסופו של דבר".

ההשראה של יוסי קצב

קיץ ישראלי: "בשבילי זה ים וכפכפים. אני אוהב את מזג האוויר פה ואוהב לחיות כאן. כשחייתי בניו יורק הדבר הכי קשה היה כשהתקשרו אליי בפסח מהים, ואצלי ירד שלג והיה קר; זו היתה הרגשה איומה, אני שונא חורף. בכלל, אני רואה את הישראלי במכנסיים קצרים לא מחייבים עם חולצה מכופתרת, מעט בוהמי־שיק כזה. יש משהו חופשי פה, אנשים מביעים את דעתם, וזה מתאים לי".

צילום: שאטרסטוק (S.A.S)

תצוגה של לנוון צילום: אימג'בנק, Gettyimages

מעצב: "אני מאוד אוהב את פיליפ סטארק, את ההומור שלו. אני אוהב עיצוב פנים בכלל; תמיד כשאני בחו"ל אני קונה משהו לבית ואחר כך זה מזכיר לי את הנסיעה - למשל מחזיקי שמות לשולחן האוכל בצורת לב, תלתן ויהלום שנרכשו בניו יורק; או ספלים לבנים ועליהם איורי שפמים שונים בשחור, מכלבו בהונג קונג".

סרט: "'המספריים של אדוארד'. סרט מרגש, נוגע ללב ויפהפה מבחינה ויזואלית".