סיפור על אופנוע, משחזת וחכם סיני זקן
כבר כמעט 20 שנה מסתובב גורביץ', מוזיקאי ומשחיז סכינים נייד, על סוזוקי GN250 ענתיקה שעל אחוריו מותקנת משחזת אימתנית, ומשחיז את סכיני המסעדות והמלונות בעיר
לך עצמך יש סכין?
"אחת. ואני לא משחיז אותה הרבה", הוא מתוודה.
יובל גורביץ'. "לי עצמי יש סכין אחת. ואני לא משחיז אותה הרבה" צילום: עמית שעל
גורביץ' מטפח תדמית אקסצנטרית, ונהנה לספר על התדהמה שמעורר האופנוע שלו כשהוא דוהר ברחבי העיר. "היו כאלה שהחליטו שאני מלטש יהלומים, ויש כאלה שחושבים שאני לוקח מנוע רזרבי על האופנוע". לדבריו, הוא בסך הכל מממש את פילוסופיית החיים שלו בעיסוק הארעי שבחר לעצמו ושמאפשר לו לחיות בדיוק כפי שהוא רוצה. "ככל שאתה יותר קטן ככה אתה יכול להשתחל גם דרך קוף של מחט", הוא מסביר.
את המקצוע הוא רכש בתקופה שחי באוסטרליה. "עבדתי במשאית זבל, והיה לי הרגל ללכת עם החבר'ה לאכול בשוק האוכל הסיני בצ'יינטאון. לילה אחד פגשתי שם חכם סיני, עם זקן לבן ארוך, שביקש את תאריך הלידה והשעה ואמר לי שבתוך שלושה חודשים אפגוש חבר שלא פגשתי הרבה זמן, ושהחבר הזה ייתן לי את העבודה שבה אעסוק כל חיי. שלושה חודשים לאחר מכן, אני שוב בצ'יינטאון, ופתאום פוגש חבר טוב מתקופה שהוא היה בנח"ל ואני הייתי בעזרה
למשקים בגילגל. החבר הזה היה אומן שמשחיז סכינים על אופנוע. לקחתי הלוואה מהבנק, ותוך חודש היה לי אופנוע עם משחזת. ב־1995, כשחזרתי לארץ, ניצלתי את זכויותיי כתושב חוזר והבאתי איתי את המשחזת".
יש לך תשוקה לסכינים?
"יש לי תשוקה לעמל כפיים ולחוסר קביעות. לא הייתי מסוגל להיות נגר שבא כל בוקר לנגרייה שלו באותו המקום".
אבל גם גורביץ' מודה שכאשר מזדמנת לידיו סכין מכובדת, הוא נוהג בה במשנה זהירות. "כשאני נתקל בסט סכינים יקר ושמור, ההשתדלות היא יותר גבוהה. זה עניין של כבוד לחומר. כשאני מקבל סכין דפוקה, אני צריך לדפוק אותה עוד קצת כדי להביא אותה בסופו של דבר למצב טוב יותר. עם סכין שמורה העבודה היא יותר עדינה".
