ביקורת ספר: "התעורר, אדוני!" מאת ג'ונתן איימס

ספרו של יוצר הסדרה "משועמם" ("Bored to Death"). קהל היעד: היפסטרים.

דבר המבקרת: ארבע פעמים, לא פחות, כתוב על עטיפת "התעורר, אדוני!" שהוא "מצחיק בטירוף", אחת מהן מובאה של "הניו יורק טיימס". מי אני שאחלוק על "הניו יורק טיימס", אבל האמת היא שמצאתי את ספרו של איימס (תרגום: אסף גברון) בעיקר מעניין, ולא כל כך מצחיק. אולי זה עניין של גיל - לאיימס יש מין טון מעט מרוחק וציני, שמשתלב יפה עם סדרת הטלוויזיה שלו ו"גירלז" של לינה דנהאם, אבל לא מדבר אל כולם. נקודת המוצא של הספר, חייבים להודות, מבריקה: אלן בלייר, סופר שסובל ממחסום כתיבה, משתמש בכספים שקיבל כפיצוי על כך שהחליק בכניסה לבניין במנהטן כדי לשכור לעצמו משרת פרטי בשם ג'יבס, ממש כמו כוכב סדרת הספרים של וודהאוס. כמו האדון בסדרה של וודהאוס, גם בלייר הוא דגנרט, ויחד עם ג'יבס הוא נוסע למושבת אמנים במדינת ניו יורק, שם עוברות עליו הרפתקאות שונות. המשחק של איימס עם הדמויות של וודהאוס מרשים ומשעשע לפרקים, אם כי במקרה שלו לא ברור אם בלייר אינו מטורף לחלוטין וג'יבס אינו קיים כלל (שאלה שנותרת פתוחה עד הסוף המפתיע בעגמומיותו). נדמה לי שמה שהפריע לי בספר הזה הוא היעדרו המוחלט של כל פן רגשי, שנדחק הצידה לטובת שנינות ושיעמום כללי מהעולם. מצד שני, אולי אני סחית.

"התעורר, אדוני!"

ציטוט למזכרת: "אני מניח שכאשר אנחנו מרגישים בודדים בחיים אנחנו תוקפים דווקא את אלו שאוהבים אותנו. תכונה זו מאפיינת את הטבע האנושי כולו ואפשר לסכם אותה במילה אחת: פגם" (פן וידיעות ספרים, 398 עמודים).

שורה תחתונה: כנראה זה ספר "מצחיק בטירוף" - אבל לא אותי.

"התחלות" מאת ריימונד קארבר. נדמה שמה שאיימס מנסה להיות לעשור הנוכחי קארבר כבר היה לשנות השמונים (בחו"ל) והתשעים (בישראל). קול מפוכח, לא תמיד מובן, שמגדיר מחדש את משמעותה של המילה קול.

ב"התחלות" (תרגום: משה רון) מופיעים כל הסיפורים של "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", באותו הסדר, רק בגרסאות לא ערוכות, ומספקות הצצה למוחו של כותב דגול (עם עובד, 301 עמודים).