"ציורים על נייר הם עיצוב, אבל ההדפס על הבד הופך אותם לחומר"

כשנכנסים לסטודיו הקטן של איילת יונטף בקריית אונו רואים צבעים: כחולים, אפורים, חומים בשלל גוניהם, פריחה עזה בצהוב ואדום. הצבע הוא מוטיב חשוב בעיניה של יונטף, מעצבת טקסטיל ומרצה בשנקר (בין השאר גם בקורס על צבע למעצבים תעשייתיים). הציורים שלה, שרבים מהם מצוירים בצבעי מים על ניירות אורז יפניים, חושפים עולם של גוונים ותת־גוונים, צורות וטבע - אחת ההשראות העיקריות בעבודתה. "הטבע מאוד חשוב", היא אומרת, "עונות השנה, עלים, פרחים. יש שם צבעוניות לכל דבר, כל ענף, כל זרד".  

איילת יונטף. "כל חומר נותן תוצאה אחרת במגע עם הצבע. זה מעין ניסוי וטעייה" צילום: תומי הרפז

את ציוריה המגוונים יונטף מציגה מדי שנה בתערוכה בגרמניה, ועם לקוחותיה הבינלאומיים נמנים המותג הצרפתי קארה בלנק, שרכש אקוורל ותרגם אותו למצעים, חברת הילס, שייצרה שטיחים על פי עיצוב שלה, ואולף מוריץ, המתמחה בבדים לעיצוב פנים ובחרה במגזרות נייר בעיצובה. בשוק המקומי היא שומרת על קשר עם גולף וכיתן. מעצבי אופנה אינם ברשימת לקוחותיה: "קשה לעבוד עם מעצבי אופנה בארץ: יש להם חזון, ולך לא נותר אלא לתרגם אותו. באירופה המעצבים נותנים יותר יד חופשית".

ניכר שהתווך שבו היא חיה, בין עיצוב לעיסוק בחומר, מקסים אותה. "ציורים על נייר הם עיצוב, אבל ברגע שזה מודפס על בד זה נהפך לחומר, לטקסטיל", היא מסבירה. "אני מציירת מתוך מודעות שהציורים ייהפכו לטקסטיל, ואז ייתכן שישתנה הגודל וגם החזרה על הדפוס. זו השפה של הטקסטיל.

"לא תמיד אני יודעת מה ייעשה בציורים לבסוף. יש פעמים שאני עובדת בדיאלוג עם הלקוח, אבל לפעמים נכונות לי גם הפתעות. למשל, אני מציירת תמיד ציורים קטנים, לכל היותר על נייר A3. חברה אחת רכשה ציור של פרחים קטנים שציירתי, והפכה אותו בעזרת מחשב לשטיח עם פרחים ענקיים. לתוצאה הסופית יש אימפקט שונה לגמרי".

תהליך העבודה של איילת יונטף 

יונטף סיימה את לימודי עיצוב הטקסטיל בשנקר ב־1990. את הקריירה שלה החלה בנחלת בנימין, שם הקימה דוכן ומכרה סיכות לדש ולשיער, שהכינה מחוטים. מאז עבדה כעשור בכיתן ואחר כך כקניינית בגדי ילדים בגולף. ב־2006 החליטה לצאת לדרך עצמאית, וכיום היא מתמחה בעיצוב טקסטיל לבית. בשנים האחרונות הפכו מעצבי הטקסטיל לבורג מרכזי בתעשייה, וכיום הם עושים את הבד הרבה לפני שהקולקציות נתפרות. "כולם מתחילים מהבד", אומרת יונטף, "ולכן גם אנחנו חייבים להיות מודעים למה שקורה בעולם האופנה".

מלבד ציור היא משלבת בעבודתה תפירות בנייר אורז מיוחד וצביעה. באחרונה גם החלה לעצב ולייצר צעיפים אופנתיים. היא עובדת עם בדי משי, כותנה או פשתן, שהיא צובעת לבדה בסירים במטבח הביתי ובטכניקה מסורתית של שיבורי וטאי דאי. בטכניקות האלה היא מעבדת בדים טבעיים. העניין, היא מסבירה, הוא בבחירת הבד שיתאים למוצר הסופי ולעונה שהוא מיועד לה: "למשל, אם אני רוצה מראה יותר גס וטבעי אבחר בפשתן גס, אבל אם רציתי דווקא צעיפים עדינים מבד נשפך אבחר במשי שיפון. בכל מקרה, כל חומר נותן תוצאה אחרת במגע עם הצבע. זה מעין ניסוי וטעייה, כל בד מגיב אחרת למניפולציות. בעיקר משי, שנוהג איך שבא לו: שמתי, למשל, צבע כחול בסיר, והבד יצא סגול". התוצאה היא תמיד אחת ויחידה: אין אחד שדומה לאחר. "כמו בטבע, ככה זה גם בעבודת יד".

קימונו ממשי פראי שצבעה בעבודת יד במסגרת פרויקט בימי הלימודים שלה, בהשראת יוז'י ימאמוטו, ממחיש את דבריה. כך גם צעיף משי ענקי המונח על שולחן העבודה שלה, ועליו תפורים בעבודת יד עשרות פרחי משי שגזרה בצבעוניות של כחול ואפור לגוניהם, ופה ושם הבזק של חום־זהבהב כצבעי עלי השלכת. עוד שעות רבות של עבודה נכונו לה עד שהוצג בתערוכת טקסטיל קבוצתית שנפתחה בגלריה פריסקופ לפני כשלושה שבועות.

לפעמים היא משלבת גם עבודת מחשב, "כי יש בו צורך כדי שהעבודות יהיו מדויקות", אבל, היא אומרת, אם היתה תקופה שבה התלהבו ממחשב, הרי שהיום יש חזרה לציור, לאורגינלים. אפשר לתרגם כל דבר להדפס דיגיטלי, אך עבודת יד היא העיקר כאן. "כשלמדתי בשנקר היתה רק עבודת יד. המחשבים נכנסו לחיינו כמעצבים הרבה יותר מאוחר. זה כמו לנסוע לחיפה בסוס ועגלה וליהנות מהדרך, או לקחת את הרכבת המהירה".

היא עצמה קוראת תחזיות של טרנדים, צבעים, מסתכלת בבלוגים של אופנה - "הסרטוריאליסט" של סקוט שומאן חביב עליה במיוחד - אבל גם שואבת השראה מטיולים בעולם ("דווקא המקומות שבהם לא הייתי, כמו יפן, הודו ואפריקה, הם מקור השראה גדול עבורי"), מביקורים בסטודיו של מעצבים, ומההוראה בשנקר והמפגש עם צעירים ועולמם. בראשה מתערבבים "ספרי יד שנייה על עולם הצמחים, על פריז, ארט דקו, מגזינים כמו 'Bloom' ו'Elle Décor', ואפילו קטלוג של מיסוני מ־1988 שהביאה אחת המורות שלי בעבר מחו"ל. בסופו של דבר, באינטואיציה הכל מתערבב ויוצא החוצה".

את עיצוביה אפשר לראות בבלוג שלה, alloverprint.blogspot.co.il.

היא מושפעת ממעצבים כמו מרימקו הסקנדינבית שמתמחה במוצרי טקסטיל, מיסוני, קנזו, קום דה גרסון, יוז'י ימאמוטו "והיפנים בכלל. מובן שהתערוכה של ימאמוטו במוזיאון חולון הרשימה אותי. גם מכאן שאבתי השראה גדולה - מחברות כמו גוטקס ומשכית שהיו כאן ועיצבו את הטעם והיצירה".