ביקורת: "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" מאת רנסום ריגס

ספר נוער שזכה להצלחה מפתיעה אצל קהל המבוגרים.

קהל היעד: צעיר בנפשו.

דבר המבקרת: ה"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" (תרגום: טל ארצי) הוא ספר שאפשר להגדיר, באין מילה אחרת, כדי משונה בעצמו. הוא התחיל כספר שמיועד לבני נוער וכיכב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" יותר משנה, אבל כיוון שחוויית הקריאה בו מפחידה למדי, ייתכן שעדיף שיקראו בו בני 15 ומעלה. ריגס, שזהו ספרו הראשון, רקם פה עלילה שמורכבת מערבוב של לא מעט דברים שכבר קראנו קודם, ועדיין התוצאה אפקטיבית: חבורה של ילדים בעלי כוחות־על שחיים על אי מבודד (קצת כמו בסדרת "אקס־מן"), ילד שמגלה פתאום שהוא בעל כוחות־על ונחשף לעולם שנסתר מפניהם של אנשים רגילים (קצת כמו הארי פוטר), וסיפור שמסופר לא רק במילים, אלא גם באמצעות תמונות נפלאות באמת. תוסיפו לכל זה קצת מאֵימי השואה וסוג של הזנחה הורית, ותקבלו תוצאה שבהתחלה נדמית למקבילה הספרותית של צפייה בסרט אימה עשוי היטב, ואחר כך גולשת לעולם הפנטזיה. מפני שריגס הוא מספר מיומן הקריאה בספר סוחפת, למרות שטחיותן של הדמויות. ואולי זהו בכלל לא המקום לחפש בו דמויות בעלות עומק, אלא פשוט קצת כיף טהור ומסעיר.

ציטוט למזכרת: "נכון, מזג האוויר יפהפה והחיים דבש, אבל אם כל יום זהה לקודמו ואם הילדים לא יכולים לעזוב, כדבריה של מיס פרגרין, זאת אומרת שזה לא רק גן עדן אלא גם מעין כלא". (כתר, 360 עמודים).

שורה תחתונה: לא מושלם, אבל מאוד כיף.

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

"עצם", אייל דותן. מי שלמד בעשור האחרון בגילמן, הבניין באוניברסיטת תל אביב שמוקדש למדעי הרוח, ודאי מכיר את שמו של אייל דותן, מרצה צעיר ונערץ למחשבה בת זמננו. ספרו הראשון מגולל את סיפורו הפרוע של אדם לוריא, מנהל השקעות תל־אביבי חשקן בימי האופוריה של 2007, דקה לפני שהגיעה 2008 ועמה המשבר שטרף את הכל. (ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 447 עמודים).