סוחר האמנות יגאל פרסלר: "כשחופרים, מוצאים יהלומים"
פרסלר פתח מוזיאון פרטי בדרום ת"א, והספיק כבר למכור יצירה מהתערוכה הראשונה לשחקן הצרפתי אלן דלון. בראיון ל"כלכליסט" הוא מספר מדוע הוא מעדיף להתמקד באמנים יהודים נשכחים מהעבר ולא באמנות צעירה, ולמה לדעתו "רוב הציבור בישראל לא באמת מבין באמנות"
"הגלריות שמניעות את שוק האמנות מבחינה כלכלית לא נותנות מענה לציבור שבאמת רוצה לראות אמנות גבוהה", אומר יגאל פרסלר, אספן וסוחר אמנות שפתח לפני כחודש מוזיאון פרטי חדש בדרום תל אביב. "לי לא היתה מטרה להיות מקשט בתים של תיירים מצרפת, אלא להציג אמנות איכותית ברמה הגבוהה ביותר".
פרסלר (44), יליד אודסה, מגדיר את עצמו כ"ארכיאולוג של אמנות". "אני הולך וחופר ומגלה את הדברים שאף אחד אחר עוד לא גילה", הוא מספר, ומזה הוא גם מתפרנס. "רוב העבודה שלי מתבצעת במזרח אירופה. אני חושף עיזבונות של אמנים יהודים ומחזיר עטרה ליושנה, רק במחירים הרבה יותר גבוהים".
את הכסף לפתיחת המוזיאון הוא צבר בכ־20 שנה של סחר באמנות במדינות מזרח אירופה, וההתמחות שלו, כאמור, היא "לגלות מחדש" יצירות של אמנים יהודים מהעבר בעיזבונות, ולמכור אותן ליהודים עשירים, בעיקר ברוסיה, חלקם מהסוג שאנחנו מכנים אוליגרכים. "מדובר באמנים שזכו להכרה בתקופות שהם פעלו בהן, אבל היום אף אחד לא זוכר את קיומם", הוא מספר על עבודתו. "אני חושף את היצירות שהציבור אמור לגלות בעצמו אבל בפועל לא עושה את זה. ואין ספק שמדובר באמנים ראויים. האמנים היהודים שנאלצו לעקור ממדינות מזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, לא הצליחו לזכות להכרה הראויה להם כשהם הגיעו לישראל. היום הם אטרקטיביים במיוחד ליהודים במזרח אירופה ורוסיה, והרי ידוע שהכסף הרוסי נמצא בידיים של היהודים".
עבודה של משה טמיר משנות התשעים זיכרון קולקטיבי קצר
אף על פי שאין לו השכלה פורמלית בתחום, את הידע הנרחב באמנות יהודית הוא רכש כבר בתור ילד, כבן למשפחת סוחרי אמנות ואספני אמנות. "סבא רבא שלי היה תומך גדול באמנות באודסה, והאוסף שלי בחלקו מבוסס על אוסף שהתגלגל מדור לדור. מגיל 5 סחבו אותי למוזיאונים, ותמיד היתה אצלנו אמנות בבית, על הקירות ובספרים". פרסל גם יוצר אמנות, והציג תערוכת ציורים ב־2009. את המוזיאון החדש שממוקם בדרום העיר, בין פלורנטין לתחנה המרכזית הישנה, הוא מתכוון להקדיש לאמנים ישראלים ותיקים שלא זכו לעדנה ולאהדה בקרב הציבור הישראלי. "הזיכרון הקולקטיבי קובר את הוותיקים", הוא אומר, "זוכרים היום רק את האמנים שיש מוזיאון שמוקדש להם, כמו נחום גוטמן וראובן רובין. המטרה שלי היא לתת בית לאלה שאין להם מוזיאון משלהם".
את דלתות המוזיאון החדש בחר פרסלר לפתוח עם תערוכה רטרוספקטיבית של משה טמיר, אמן שפעל בישראל בשנות החמישים ואחריהן בעיקר בחו"ל, אחד מאותם אמנים שלדעת פרסלר "פוספסו" בישראל. בתחילת החודש רכש כוכב הקולנוע הצרפתי אלן דלון את אחד הציורים של טמיר מתוך התערוכה ב־60 אלף דולר, ואת פרסלר זה לא מפתיע. "טמיר הוא אחד האמנים החשובים במאה ה־20", הוא אומר בביטחון, "הוא אקספרסיוניסט ענקי שפיתח טכניקות מדהימות, הציג יחד עם ברנקוזי, דובופה ופיקאסו. העובדה שהעיזבון של אמן כל כך גדול מגיע לידיי מעידה שרוב הציבור פה לא באמת מבין באמנות. יצירות של טמיר כבר מזמן היו צריכות להיות באוספים החשובים ביותר בארץ".
כסף טיפש וכסף חכם
התערוכה הנוכחית, כמו התערוכות הבאות המתוכננות במוזיאון, מתבססת על יצירות מאוספו הפרטי של פרסלר, לצד יצירות מתוך עיזבונות של האמנים (בעמוד הפסייבוק של הגלריה פורסמה קריאה לגולשים להציע למוזיאון יצירות נוספות לקנייה). "גם באוסף הפרטי שלי האמן הצעיר ביותר הוא משה טמיר", הוא אומר, "ועדיין מדובר, להערכתי, באחד מחמשת האוספים הגדולים בישראל".
יגאל פרסלר במוזיאון החדש שלו. "אני לא קונה אמנים צעירים ולכן לא זוכה לפרגון מגלריסטים. אני קונה מחפירות, אז מי יפרגן לי, המתים?" צילום: אוראל כהן
איך ייתכן שמדובר בכזה אוסף גדול ובכל זאת שמך לא מוכר כשמם של שאר האספנים הגדולים?
"אני מתעסק במשהו הרבה פחות פופולרי. אני לא קונה אמנים צעירים ולכן לא זוכה לפרגון מגלריסטים. אני קונה מחפירות, אז מי יפרגן לי, המתים? האלמנות של האמנים שכבר התייאשו? מי שאני דואג להרים את קרנו בחזרה כבר לא אומר לי תודה. אני מאוד בעד שיהיה פה דור של אמנים צעירים, אני נפגש ומדבר עם אמנים ועם קבוצות. אבל אם אנחנו רוצים שתהיה לנו תרבות, אנחנו חייבים לקשור אותה שורשית, ואם הדור הצעיר לא יודע להישען על העבר הוא לא יוכל להתקדם הלאה".
מדוע בחרת לפתוח את המוזיאון דווקא באזור פחות מרכזי?
"אם יש לך יהלום, הגיוני להכניס אותו לעוד תיבה מלאת יהלומים? לא, עדיף להבליט אותו. המטרה היא למשוך אוכלוסייה חזקה לסביבה הזאת, ואני רואה את זה גם כסוג של ציונות. אני לא הראשון שהבחין בפוטנציאל של האזור - צקי רוזנפלד (גלריה רוזנפלד - ר"ב) ורוני פורר (גלריה קונטמפוריי ביי גולקונדה - ר"ב) הבחינו בזה כבר לפניי. יש עוד הרבה אמנים שמגיע להם שיפתחו להם מוזיאונים משלהם, ויש מספיק בניינים נטושים של העירייה. גם כסף יש מספיק, העניין הוא שצריך להפוך כסף טיפש לכסף חכם. הרבה יותר קל לבנות פנטזיות על אמן צעיר ולהכריז שהוא הדבר הבא, בייחוד כשהציבור לא מבין בנושא. יש מספיק גלריות ואספנים שמשקיעים באמנות צעירה בצורה זו או אחרת, וזה בסדר, אבל חשוב שיהיו גם עוד כמה כמוני שיתעסקו לא רק בעתיד אלא גם בעבר. כשחופרים מוצאים לא רק זכוכיות אלא גם יהלומים".
אתה מתכנן להרחיב את הפעילות?
"הלוואי שבתקופת חיי אספיק להקים מוזיאון לשלושה־ארבעה אמנים ותיקים וחשובים. יש כבר תוכנית עתידית בשלבים התחלתיים לפתיחה של מוזיאון מיוחד למשה טמיר בירושלים, אבל יש עוד רבים כמוהו. מנשה קדישמן, למשל, הוא גיבור תרבות מקומי, כל ילד יודע מי הוא, וצריך להקים לו מוזיאון כדי שהוא לא יישכח כמו האחרים".
התערוכה מוצגות במוזיאון פרסלר, וולפסון 54 תל אביב.
