לאמץ את הבלגן

בלגניסט מלידה שמצפים ממנו להיות מסודר מתייסר. מחקר שערכו אברהמסון ופרידמן העלה ששני שלישים מהאנשים חשים אשמה על חוסר הסדר שלהם, ושיעור דומה מאמינים שיצליחו יותר אם יהיו מאורגנים יותר. אחת כזו היא חברתי הטובה ד', שעוסקת בכתיבה. "אמא שלי אמרה לי מגיל מאוד צעיר, 'כשיש

אם אציע לך חדר מסודר עם שולחן ריק, מחשב וכוס קפה, תוכלי לכתוב?

"אני אפתח מלא חלונות במחשב ואעשה בלגן אחר, כי אני לא יכולה לגמרי בלי".

כשאני מספרת לה על הדברים הטובים שבבלגן, היא שוקלת להפסיק להילחם בעצמה. "השיחה הזאת נותנת לי כיוון מחשבה חדש. מעולם לא חשבתי לנסות לקבל את זה ולצאת מהסטרס שכרוך בזה".

אברהמסון ופרידמן טוענים כי בלגניסטים שמוותרים על תחושות האשמה והכישלון מפחיתים את כמות המתח בחייהם, חוסכים זמן רב בניסיון להשליט סדר, והופכים לאנשים רגועים ושלמים יותר. דברים דומים אומר אהוד גלבוע, פסיכולוג קליני בכיר בבי"ח לב השרון, ומנהל פורום יחסי הורים, ילדים וזוגיות באתר zap doctors. "אי־סדר הוא חלק מתהליך טבעי שקורה לכולנו", הוא מסביר. "אנחנו כל הזמן עוסקים בתהליכים נפשיים של פירוק והרכבה, בדיוק כמו שאם אני רוצה להרכיב פאזל, אני קודם צריך לפזר את החלקים. התהליך הזה נראה בהתחלה מפחיד, אבל הוא חשוב, כי אם לא מפצחים את השלם למרכיביו, נשארים חסומים לאפשרות לבנות דבר חדש ושונה. בלגן מאפשר לנו לקבל מאחרים, ולא לבנות שלם רק מהחלקים שלנו שפירקנו, אלא לבנות משהו חדש מאיכויות חדשות".