חיים של פרחים שהופכים לבושם

תרופות ופרחים

מאחורי בית המרקחת של אבי בגראס, צרפת, נפרס נוף מרהיב של אינספור פרחים וצבעים. הניחוח המשכר נישא בגבעות, ואנחנו הכנו זרים קטנים בשדות היסמין. בבית המרקחת אבא גם יצר בושם ושמן שיזוף מהפרחים המקומיים.

צילום: shutterstock

הריח של אמא

אמי היתה הכל עבורי, אין יום שאני לא מודה לה, והיא נהגה להשתמש בבושם מיס דיור, זה היה הריח שלה.

מקור החושניות שלי

ביליתי את כל ילדותי ונעוריי בגראס, עיר מרכזית בתעשיית הבשמים, וזה משפיע על הדרך החושנית שבה אני חווה דברים. ניחוח הבשמים מהמפעלים נישא בכל העיר.

צילום: איי אף פי

טוהר ובתוליות

בנעוריי, בכל אוגוסט משאיות הפרחים היו מגיעות לעיר וממלאות את האוויר בניחוח לבנדר. השדות הסגולים שנחרתו בזיכרוני מסמלים עבורי יותר מכל טוהר, רעננות ובתוליות.

צילום: shutterstock

הקריירה שעזבתי

רציתי לצאת לדרך עצמאית, ונסעתי לניס ללמוד רפואת שיניים. כשריח של מרפאת שיניים עולה באפי אני נזכר בתשוקה שלי למקצוע הנוכחי שלי.

צילום: shutterstock

המוזה שלי

אם אתה לא אוהב נשים, אתה לא יכול ליצור בושם. הוא חלק מתהליך הפיתוי. אני שואב השראה מאיזו אשת פנטזיה מושכת, בכל פעם טיפוס אחר לבושם אחר.

צילום: איי אף פי

האתגר המקצועי הגדול

אני אוהב כמון, ואת העובדה שבכל מדינה יש לו איכויות ייחודיות: במרוקו אני אוכל דג ים בכמון, באיטליה אני אוהב גבינה עם כמון - ובכל פעם התבלין הזה דומה ושונה. יש לי רצון עז לשלב כמון בבושם, יש לי תחושה שאני יודע מה הוא יכול לתרום לניחוח, אך מעולם לא הצלחתי להגיע לפרופורציות הנכונות והוא יצא מסריח.

צילום: shutterstock

אקזוטיקה

בביקור בפודוצ'רי, הריביירה הצרפתית של הודו (בצילום), הכרתי את התה השחור, שנוצר מעלים שגדלו בסביבה צפופה, נקטפו בעדינות גדולה ועובדו בעבודת יד מדויקת מאוד. יש לתה הזה ניחוח עדין ומשכר, שהיה מבחינתי חותמת עדינה למסע.