הדור הבא לי

לני חסין, בת 15, תל אביב: "הכל ספונטני ומזדמן"

שרשרות של פרחי פלסטיק ופירות פלסטיק משתלשלות מחלון חדרה של לני חסין, תלמידת תיכון במגמת תיאטרון. על הרצפה מונחים כפכפי פלסטיק עם פרח אדום גדול, ועל שולחן הכתיבה ליד המחשב מונח אגרטל קטן ובו זר פרחים מפלסטיק. "יש לי פטיש לפרחים ופירות מפלסטיק", היא מודה ושולפת סלסילה עמוסה עגילים ושרשרות - מפלסטיק. סלסילה אחרת מכילה אוסף של סיכות, בעיקר משוק בצלאל.

השיטה: אוספים

זה לא האוסף היחיד שלה. היא גם אוספת זה שנים חוברות קומיקס - התוספת האחרונה היא מברלין. יש לה אפילו אוסף טיקות מרשים שקנתה לפני כמה שנים בביקור משפחתי בהודו, ומדי פעם בפעם, "כשמתחשק לי", היא מדביקה אחת על מצחה. "אני מאוד אוהבת אוספים, וכבר הרבה שנים שאני אוספת דברים. הרבה אני מוצאת ברחוב, ספרים, למשל", היא מספרת, ומצביעה על ספר ישן של חיה הלפרין, "שעת כושר", שמצאה ברחוב והשתמשה בדפים שלו להכנת ארנק. עם חברה מהשכונה היא יוצרת גם עגילים, מחברות עטופות וחפצים נוספים.

לני חסין בחדרה. "מה שמעניין מה שבמצב הרוח, מה שבכיף - זה מה שאני בוחרת" צילום: רמי זרנגר

הסגנון: מה שיוצא

בבלוגים או מגזינים כמעט שאינה מסתכלת. "אף פעם אני לא מתיישבת להסתכל במכוון. הכל ספונטני ומזדמן". גם הקניות שלה ספונטניות. חסין לא יוצאת לקניות, היא בעיקר אוהבת לטייל בשוק הפשפשים ביפו, שם היא מוצאת הרבה דברים. אבל כשהיא מתבקשת להגדיר את סגנונה היא קובעת מיד: "אני לא חושבת שצריך להגדיר. מה שנראה טוב, מה שמעניין, מה שבמצב הרוח, מה שמתחשק, מה שכיף - זה מה שאני בוחרת".

ההשראה: הכל

הרחוב, למשל. "יש לי משחק כזה", היא מספרת, "אני מסתכלת על מישהו ברחוב וחושבת מה הייתי לוקחת ממנו. לפעמים זו אפילו הגומייה בשיער, כזאת שלא ראיתי אף פעם, בצבע מיוחד. כמו שאביתר בנאי אמר: 'זה בנקודות הקטנות'". בכלל, זמרים - למשל M.I.A או קרולינה - הם גם מקור השראה, וכמוהם אנשים "בעלי כישרון גדול. הם מגניבים. אין מה לעשות. איימי וויינהאוס, למשל, היא מבחינתי השיא". חסין, שגם לומדת ריקוד (בלט קלאסי, מודרני, היפ־הופ), מודה שגם הספרים שהיא קוראת ("חוות החיות" של ג'ורג' אורוול), וסרטים כמו "אמלי" ושל הבמאים וודי אלן ופדרו אלמודובר - הם מקור בלתי נדלה לרעיונות.

סיכות משוק בצלאל צילום: רמי זרנגר

לדנה קריב יש כישרון מולד לשלב בין פריטים ממקורות שונים וליצור מראה שלם שמושך קריאות התפעלות. "כשאני קונה פריט אני מיד חושבת על מראה שלם, איך זה ייראה עם דברים אחרים בארון", היא אומרת. "אבל אני גם חושבת אם הוא יהיה שימושי. פעם הייתי קונה דברים מיוחדים שאלבש רק פעם אחת, עכשיו המצב שונה".

הקטע: למצוא את האיזון

חוש האופנה המפותח של קריב מושך אותה לרשתות כמו זארה ו־H&M, אבל גם לארון של אמה, סטייליסטית במקצועה. כמי שגדלה עם אבא קיבוצניק שאופנה אינה בראש מעייניו ואמא בעלת טעם ייחודי, היא מצאה את האיזון שלה. "תכלס מה שעושה את הלוקים זה הפריטים של אמא, הגימורים הם שעושים את כל ההופעה", אומרת קריב בחיוך גדול, אבל באותה נשימה היא מודה כי כשהיתה קטנה "לא כל כך התחברה לטעם של אמא". כיום, "יש לה פריטים שאני אוהבת מאוד וכאלה שלא, אבל לא תמיד אני אוהבת את הלוקים שלה".

דנה קריב צילום: רמי זרנגר

הסגנון: קלאסי מעודכן

את הסגנון שלה היא מתקשה להגדיר. פעם היא זוהרת במכנסיים צמודים שחורים, חולצת פאייטים מנצנצת ונעלי עקבים גבוהים, פעם מסוגננת בחולצת כפתורים עדכנית ומגפיים אופנתיים עם עקב רוקי, ופעם ילדה טובה במראה קולג', עם ז'קט מחויט, מכנסי ג'ינס ומוקסינים שטוחים. היא מעלעלת מעט במגזינים, אבל בעיקר מסתובבת הרבה ורואה.

החבר'ה: מותגים, אבל לא רק

קריב מודה שהיא אוהבת לבלות במסיבות וקונה הרבה למטרה זו. בשנותיה בבית הספר כל יום היה חג, "היתה תוכנית לבוש". לדבריה, הרבה ילדים בשכבה שלה התעניינו באופנה, אבל אם "פעם רציתי שיהיה כתוב דיזל על הג'ינס או טרו רליג'ן", היום היא מתעניינת פחות בשם המותג. "בצפון תל אביב ילדים לובשים מותגים, ולא רק בנות. יש הרבה בנים שאכפת להם מאופנה, והם משקיעים בהופעה עם מוקסינים, וסטים, צעיפים וחולצות צווארון", לדבריה, בהשפעת סדרת הטלוויזיה "הפמליה". היא מצדה שואבת השראה מהסדרות "אחת שיודעת" ו"הוליווד הילס", אבל גם מהשחקנית מרי קייט אולסן, הזמר ג'ק ג'ונסון, דודו טסה ואילן הייטנר, מחבר "חוכמת הבייגלה".

"כשאני קונה פריט אני מייד חושבת איך הוא ייראה עם דברים אחרים" צילום: רמי זרנגר

מעיין, בת 17, פרדס חנה־כרכור: "אקולוגי, זול - ובעיקר שבאמת יבטא אותי"

הבלוג: לתת קול לקהל שלם

בפוסט האחרון בבלוג שלה כותבת מעיין (שם המשפחה שמור במערכת) על שלל ההשראות לקולקציה שהיא מתכננת, למשל הקולקציה של כריסטופר קיין על הדפסיה האפוקליפטיים, וזאת של המותג רודארטה שמשלבת "גרפיקות מגניבות ולא מתבקשות בבגדים". את הבלוג, My little Fashion, ייסדה ב־2008, כשהיתה בת 14, כדי לכתוב "על אופנה, עיצוב אופנה, סגנון, יצירה, אמנות ופילוסופיה בשנקל". באחרונה פתחה בלוג נוסף באנגלית (indieani.blogspot.com), "כדי לקבל הצעות לשיתופי פעולה ולהגביר את החשיפה. בחו"ל, בניגוד לארץ לצערי, לוקחים ברצינות בלוגרים צעירים דוגמת טאבי, נותנים להם הזדמנויות ומזמינים אותם לאירועים".

תופעת הבלוגרים הצעירים לדעתה "ממחישה צורך להביע קול של קהל שהרבה תכנים פונים אליו, אבל לא באמת יודעים מה הוא רוצה. המטרה של הבלוג שלי היא לעזור לנערות ונערים לבחור מה ללבוש. הרבה נערות מתעניינות באופנה ומסתכלות בכל הווגים בתענוג, אבל אין שם באמת הצעות לדברים שמתאימים להן. מעבר לזה, יש צורך עצום בביטוי עצמי בגילים האלה".

מעיין. "לא באמת יודעים מה אנשים בגיל שלי רוצים" צילום: יונתן בלום

הקולקציה: קריסטלים וג'ינס

"אני עובדת עליה באופן תיאורטי, עושה סקיצות ואוספת השראות", מספרת מעיין על הקולקציה שבתכנון. "אני מציירת את מה שהייתי רוצה ללבוש ומה שאני מאמינה שגם נשים ונערות היו רוצות ללבוש. אני מתמקדת בז'קטים ומעילים בגזרות וחיתוכים שונים, הרבה הדפסים, שילוב אלמנטים של עץ, מינרלים, קריסטלים ואבנים, טאצ'ים אתניים, ג'ינס ושקיפויות". בקרוב היא מקווה לעבור מהתיאוריה לפרקטיקה. מכונת תפירה כבר יש לה בחדר.

אוסף המשקפיים של מעיין צילום: רמי זרנגר

האג'נדה: כמה שפחות

את הסגנון שלה היא מתארת כ"מיקס כיפי בין אינדי, בוהמי, רוק'נרול ווינטג'. אם תשלפו מהארון שלי פריט כלשהו סביר שהוא יהיה מחנות יד שנייה במחיר מגוחך, או מהארון של אמא שלי או שהוא הגיע לידיי בדרך מעניינת כלשהי. מעבר לכך שזה אקולוגי וזול ואני נהנית מהנבירה, שם אני תמיד מוצאת את הפריטים הכי מיוחדים שבאמת מתאימים לי. אני בעד לצרוך כמה שפחות כי אני חושבת שזה מיותר, ומה שאני מחפשת בבגד הוא שהוא באמת יבטא אותי, לא שיהיה ממותג או יקר.

על השטיח האדום שאנל בגיל 11 הכוכבות החדשות של עולם האופנה הן שחקניות צעירות בעלות טעם משובח. השערוריות לא מאחרות להגיע עילית מינמר לכתבה המלאה 

"לכן אני בכלל לא מתחברת להתעסקות האובססיבית במה חם עכשיו. אני מסתכלת על תצוגות אופנה ב־style.com ומגזיני אופנה למיניהם, בלוגים כמו Park & Cube, Tuula ואחרים, ושואבת השראה. אני בעד חידושים, אבל אני לא מרגישה חובה לדעת מה 'הכי נכון' לאותו רגע. אני מרגישה שאני הכי מסונכרנת עם עולם האופנה דווקא כשאני לובשת מה שמתאים לי כחלק מההתפתחות שלי".

ההשראה: אלכסה צ'אנג

היא אוהבת רוק - "אני מאוד מעריכה את דיימון אלברן, מוזיקאי מופלא שמוביל את ההרכב הנהדר גורילז" - ואת הסרטים של האחים כהן וטרנטינו, שואבת השראה מהספרים של ריצ'רד באך ופאולו קואלו, ובכל הנוגע לאופנה היא מציינת את אלכסה צ'אנג "על הסטייל הסופר־נהדר והמגניבות הכללית".