וזה כל הסיפו־ר
סיפו החדשה ביפו לא מצליחה לרגש. חלק מהמנות בדיל העסקי שלה היו אנמיות לגמרי, והמחיר לאחר תוספת לשתייה לא הצדיק את החוויה
אזור שוק הפשפשים מעולם לא היה שוקק יותר בתחום הקולינרי. על שטח קטן מאוד ממשיכים להיפתח מסעדות, ברים ובתי קפה, ובערבי האביב והקיץ אפילו הפחות טובים שבהם מפוצצים. אחד המקומות החדשים והמדוברים הוא סיפו - מסעדונת קטנה עם בר גדול במרכזה, שפתחו לאחרונה הבעלים של סניף ג'פניקה ברחובות. התפריט מתרכז בדגים ובפירות ים, והמקום כולו משדר אגביות נינוחה ושכונתית.
אף על פי שבשעות הערב אפשר לפגוש בסיפו את כל הפרצופים הנכונים, בצהריים המסעדה ריקה. השף מסדר את ויטרינת הדגים המרשימה לקראת הערב, והמלצר הידידותי מעניק את מלוא תשומת הלב לסועדים מזדמנים.
העסקית של סיפו כוללת מאזטים ללא הגבלה לפתיחה ומנה עיקרית בארבעה מסלולים של מחיר: 72/63/54/45 שקל.
ראשונים הוגשו המאזטים: צלוחיות קטנות עם עגבניות מרוסקות בלי שמן זית או מלח, פרוסות של לימונים כבושים חביבים, מטבוחה מתוקה מדי ללא שמץ חריפות, פרוסות של לפת כבושה, ופלפלים קלויים אנמיים. כל אלה נאכלו בלי התלהבות יתרה, עם לחם דגנים קר וחסר טעם לחלוטין.
גם פיצה שרימפס (45 שקל), שהוזמנה בהמלצת המלצר, אכזבה. הבצק אמנם היה דקיק ופריך, אבל ניחן באותה אנמיות שאפיינה את המאזטים. על הפיצה הונחו ארטישוקים משומרים קטנטנים וטובים, אך מעט החסילונים החצויים שעיטרו אותה לא הצליחו להביא את טעמי הים לצלחת.
אחרי פתיחה חיוורת כל כך הוגשה מנת פילה מוסר על תבשיל חומוס וירקות צלויים (72 שקל) שהפתיעה לטובה. הדג נצלה בעדינות, והתבשיל היה עשיר בטעמים, בזכות העגבניות הצלויות והבצלים המקורמלים שהכיל. גם עיטור של טחינה ויוגורט הוסיף לחגיגת הטעמים הים־תיכוניים.
סודה וקפה לא כלולים בעסקית, ולכן על אף המחיר הזול יחסית, הסכום הסופי לא הצדיק ארוחה קלה ולא מספיק מרשימה באמצע היום. ייתכן שחינניותו של המקום מתגלה דווקא בשעות הערב, שכן אז לא האוכל הוא שעומד במרכז. כפי שזה נראה כרגע, אם סיפו רוצה למשוך גם את סועדי הצהריים, כדאי שתספק מנות מוקפדות יותר.