5 המקומות הכי חמים על הגלובוס
אוכלים מעדנים היסטוריים בלונדון, ישנים במלון צבעוני בבריסל, צופים בתיאטרון בובות פרימיום בניו יורק, סופגים אמנות בהולנד ובמקסיקו
1. מקסיקו סיטי, מקסיקו: המוזיאון של האיש העשיר בעולם
בשבועות האחרונים נוסף לקו הרקיע של מקסיקו סיטי מבנה מפואר ומנצנץ, המעוטר ב־16 אלף משושי אלומיניום מסנוורים. זהו מוזיאון סומאיה (Soumaya), שהקים תושב המקום ומי שזוכה כבר שנה שנייה ברציפות לתואר האיש העשיר בעולם על פי מגזין "פורבס", המיליארדר קרלוס סלים. בניגוד למיליארדרים אחרים ברשימה, סלים, שהונו מוערך ב־74 מיליארד דולר, אינו נוהג לתרום מכספו לצדקה - אבל הוא בכל זאת החליט להעניק לתושבי מקסיקו סיטי את הזכות לחזות באוסף האמנות הענק שאגר במשך השנים. "זוהי מתנה לעיר, לכל תושבי מקסיקו, ובעיקר לילדים הקטנים", הכריז. עלות ההקמה של המוזיאון עמדה על 70 מיליון דולר, ותושבי מקסיקו סיטי מקווים שהוא יציב אותה על מפת התיירות העולמית וימשוך אליה חובבי אמנות.
אורחים: בקוקטייל הפתיחה נכחו ראשי מדינות, אנשי עסקים, אנשי רוח וסלבריטאים, ובהם נשיא מקסיקו פליפה קלדרון, גבריאל גרסייה מרקס ולארי קינג צילום: אי פי אי
סלים בנה במשך השנים אימפריה הכוללת חברות תקשורת, תעופה, בנקים, נכסי נדל"ן ועוד, ובמקביל השכיל לנצל את חושיו העסקיים החדים כדי לאתר עסקאות משתלמות בשוק האמנות. מבקריו טוענים כי הוא אינו אספן אלא סוחר, המעדיף כמות על פני איכות.
כך או כך, במוזיאון מוצגים 66 אלף פריטים של אמנות אירופית ומקסיקנית מתוך האוסף העצום של סלים, ובהם ציוני דרך בתרבות המערבית: דה וינצ'י, פיקאסו, דאלי, ריברו, רנואר, מונה, ואן גוך ומאטיס. כמו כן מוצגים שם האוסף הפרטי הגדול ביותר של רודן (הכולל קלאסיקות כמו "הנשיקה" ו"האדם החושב"), אוסף מטבעות פרה־היספאני ומסמכים היסטוריים, ובהם מכתב של קולומבוס. סלים קרא למוזיאון על שם אשתו המנוחה סומאיה, שבזכותה החל להתעניין בתחום, ואיתה התחיל ברכישותיו. את תכנון המבנה הפקיד בידי חתנו, הארכיטקט פרננדו רומרו.
2. לונדון, בריטניה: מסעדה כמו פעם. ממש פעם
מנת הדגל: פרפה כבד עוף עטוף בג'לי מנדרינות. מבוססת על מתכון משנת 1500, וכבר הספיקה לזכות בתואר "אייקון קולינרי" צילום: בלומברג "הפתיחה של השנה" ו"המסעדה הטובה בעולם" הם רק שניים מתוך אין ספור תארים ושבחים שבהם זכתה דינר, מסעדתו החדשה של השף־הכוכב הסטון בלומנטל, מאז נפתחה ברעש גדול בתחילת השנה. העיתונים שמחו לדווח על תורים של לפחות שלושה חודשים, ועל אנשים ששילמו 175 ליש"ט רק כדי להשתתף בהגרלה שתקנה להם אפשרות לשהות במסעדה בצהרי הוולנטיין.
בלומנטל זכה בתהילה (ובשלושה כוכבי מישלן) במסעדתו The Fat Duck - אבל אם שם הוא הציג להטוטים המבוססים על בישול מולקולרי, בדינר הוא חוזר למקורות ומציג מסעדת בראסרי החוקרת את המורשת הקולינרית הבריטית. לצורך כך בלומנטל מעסיק תחקירנית היסטורית, שבעזרתה הצליח לשחזר מתכונים היסטוריים, ואז הוסיף להם טאץ' אישי מנצח. ליד כל מנה מצוינת התקופה שבה נוצרה: אפשר למצוא שם מנה של צדפות סקאלופ עם קטשופ מלפפונים, שמקורה בספר בישול מ־1826, או מנה של ביף רויאל מ־1720, הכוללת נתח בשר מסקוטלנד, שבושל 72 שעות ומוגש לצד אנשובי מעושן ופירה בצלים.
דינר היא המסעדה הראשונה של בלומנטל בלונדון. היא ממוקמת במלון מנדרין אוריינטל היוקרתי, הצופה להייד פארק, ומעוצבת בהתאם למוטיב ההיסטורי השולט בה: הרבה עץ טבעי, עור כהה וחפצים היסטוריים. המחיר לתענוג המבוקש הוא כצפוי יקר: ארוחת ערב לזוג הכוללת יין ושירות תעלה 190 ליש"ט (כ־1,100 שקל). בצהריים אפשר למצוא תפריט עסקי במחיר 28 ליש"ט לסועד (160 שקל).
3. גרונינגן, הולנד: מוזיאון שהוא מוצג
מוזיאון גרונינגר שבצפון הולנד זכה לאחרונה לשיפוץ ועיצוב מחדש בידי שלושה מהמעצבים המבטיחים באירופה. את המוזיאון, שנמצא בעיר האוניברסיטאית הציורית גרונינגן, תכנן הארכיטקט האיטלקי אלסנדרו מנדיני בשיתוף פיליפ סטארק, והוא מציג אמנות עכשווית, עיצוב ואופנה. מאז שנפתח לפני 17 שנה ביקרו בו כ־4 מיליון איש, אולם כעת מצפים כי זרם המבקרים בו רק ילך ויגבר.
עוד מסטודיו ג'וב: צמד המעצבים תכנן סירה אלגנטית לבעלים של חברת Moooi - ידיד ואספן של עבודותיהם צילום: Peter Tahl
אולם הכניסה עוצב על ידי סטודיו ג'וב, צמד מעצבים מאנטוורפן, ששאבו את השראתם ממועדוני ג'נטלמנים של המאה ה־19: במרכזו דלפק קבלה מהודר, מעוטר בשלדים (סימן ההיכר של הסטודיו), מסביב חלונות ויטראז' צבעוניים, ובכניסה מזרקה המעוצבת כברז מוזהב גדול.
מרכז האינפורמציה (בצילום למעלה) תוכנן על ידי המעצב הספרדי הצעיר והמוערך חיימה חיון, שרצה לשלב טכנולוגיה מתקדמת בסביבת עבודה חמימה ונעימה. הוא תכנן שולחן גדול דמוי כוכב ים ובו כמה עמדות מחשב בנישות אישיות, וכן פינה לעיון במגזינים, חפצי נוי, תאורה מיוחדת וחדר צפייה בסרטים. המסעדה הופקדה בידי ההולנדי מרטן באס, שיצר במיוחד עבורה, בעבודת יד, סדרה של רהיטים מחימר ומסגרות מתכת. המוזיאון אף מציג עבודות של שלושת המעצבים כחלק מהאוסף הקבוע שלו.
4. בריסל, בלגיה: החיים שלך בצבע
חברת הצבעים פאנטון, שהפכה לאוטוריטה גלובלית בתחום הצבעים, החליטה להפיח חיים בבירה הבלגית האפרורית, ופתחה שם מלון בוטיק מלבב. המלון כולל 59 חדרים וממוקם בבניין משנות השבעים, בקרבת אזור השופינג של שדרת לואיז. כל אחת משבע הקומות שלו מוקדשת לפלטת צבעים אחרת, כך שהאורחים יכולים לבחור בחדר התואם את מצב הרוח שלהם. על העיצוב הופקדו המעצבים הבלגים מייקל פנמן ואוליבר האנארט, שהצליחו לשלב בחן את רוח המותג עם האווירה האורבנית המקומית.
פרסים: מלון פאנטון זכה בתואר העיצוב ל־2011 של מגזין Travel & Leisure בקטגוריה של מלונות קטנים צילום: Sven Laurent
החדרים בהירים ומוארים וכוללים צילומים של ויקטור לוי, אמן מקומי שתיעד את נופי העיר. על הגג יש פינת ישיבה ובר שמהם אפשר להשקיף על העיר כולה. בבוטיק הממוקם בלובי מוצעים למכירה מוצרים שונים של פאנטון, ומול עמדת הקבלה ניצבים אופניים איטלקיים הנושאים את לוגו המותג ומיועדים להשכרה. ואם כל הססגוניות הזו מייגעת, האורחים יכולים להירגע בעזרת הספרייה הקטנה במלון, המקדישה מקום נאה לספרים על תרפיה בצבעים. המחירים הסבירים מתחילים מ־129 יורו ללילה.
5. ניו יורק, ארצות הברית: סוסים, בובות, זוועות
בובות סוסים יפהפיות בגודל טבעי העשויות עץ, משי, עור ואלומיניום הן הגיבורות של "War Horse" ("סוס מלחמה"), דרמה בריטית שזכתה לשבחי הביקורת, לשלל פרסים ולתורים קבועים לפני מבנה התיאטרון הלאומי הבריטי, ומגיעה כעת לברודוויי. ההצגה מבוססת על ספר ילדים מאת מייקל מורפארגו, שבמרכזו קשר מרגש בין נער לסוסו על רקע זוועות מלחמת העולם הראשונה. מורפארגו בחר לספר את הסיפור מנקודת מבטו של הסוס הצעיר ג'ואי, שנמכר לצבא על ידי אביו של הנער אלברט היוצא לחפש אחריו. ההצגה עלתה בלונדון לראשונה ב־2007 ושברה את שיאי ההכנסות השבועיות למחזה בווסט אנד.
"War Horse" בקולנוע: סטיבן ספילברג עובד בימים אלו על גרסה הוליוודית עתירת תקציב שעתידה לצאת למסכים בחורף הבא צילום: Simon Annand
הצוות הבריטי שעבד על ההצגה עומד מאחורי הגרסה האמריקאית, שעולה בימים אלו בתיאטרון של הלינקולן סנטר, ובמיוחד עבורה יוצרו בובות חדשות בסדנה בדרום אפריקה. גם צוות השחקנים הוחלף בצוות מקומי, ונעשו התאמות במחזה עצמו. כל בובה מופעלת על ידי שלושה מפעילים במיומנות גבוהה המשכיחה את נוכחותם והופכת את בובות הסוס לחיות של ממש.
